וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

ישנם מסמכים שאם היינו קוראים אותם לפני מספר שנים, לא היינו מאמינים שמדובר במסמך רשמי של המדינה. כיום, לאחר 3 וחצי שנים במחיצת ממשלת העבריינים, המושחתים והגזענים, איכשהו הם נראים לגמרי טבעיים. מסמך אחד כזה הגיע לידינו לאחרונה. היה מפחיד לגלות כמה שהוא נראה לנו טבעי. אתמול (19.5.2026) התקיים דיון מענין בפני הדיינת נעמה קרן אהרון בית הדין לעררים בירושלים. העורר הוא עיתונאי וצלם איטלקי בשם אלסנדרו סטפנלי (ALESSANDRO STEFANELLI) שדיווח במשך שנים על המתרחש בארץ ובעיקר בגדה המערבית

בימים האחרונים התפרסמו בעיתון הארץ שני פרסומים שראוי לשים אליהם לב. ביום חמישי (7.5.26) עלה מאמר דעה של הכתב לענייני סביבה של העיתון, צפריר רינת, שתיאר כיצד הצבא והמתנחלים פורצים דרכים ומקימים מאחזים בתוך שמורות טבע בגדה המערבית. הדרכים נפרצו בשמורות, ואדי קנה, ג'בל טמון, ג'בל אבזיק (בזק) ושמורת יער אל-קרן, שעל המאחז שהוקם בתוכה כתבנו כאן בפוסט האחרון. כל מי שמכיר את המציאות השוררת בגדה ותו במקצת, אינו יכול להתפלא למקרא שורות אלו, שהרי החוק בגדה המערבית הוא כמו ג'לי שנמתח ו

ביום שישי פורסם עוד סיפור מהגדה המערבית שאין ברירה אלא לכנותו "פסיכי": מתנחל שגויס לאחת ממליציות המתנחלים החמושות ירה לעבר בתי מחנה פליטים אל ערוב (מדרום לבית לחם) בעודו שיכור. במזל האירוע הסתיים ככל הידוע בלא פצועים והרוגים. והצבא, מה איתו? הוא "רואה את זה בחומרה". בשלהי שנת 2025 הוקם מאחז חדש בתוך שמורת טבע יער אל-קרן. יער אל קרן פרוש על גבעה שממוקמת בין הכפר בית אומר ובין מחנה הפליטים אל ערוב. הגבעה נמצאת בין שני כבישים: הקטע שבין אל ערוב וחלחול של כביש 60 הישן. וכביש 60-

כל מי שנוסע בגדה המערבית שם בקלות לב לכך שמספר שלטי הדרכים לאורך הדרכים הראשיות, גדול בהרבה לעומת מספרם בתוך מדינת ישראל. חלק גדול מהשלטים הללו משמש גם לפרסום מודעות הסתה גזעניות ואלימות במיוחד. וכמו תמיד, יש כאלו שמתפרנסים מזה יפה. אחד מהם הוא במקרה חתנה של השרה אורית סטרוק. ביום רביעי (29.4.2026) פורסמה באתר המקום הכי חם בגיהנום כתבה של סיון תהל ששווה לשים אליה לב. הכתבה חשפה טפח מכאוס השילוט שמשתולל לאורך הכבישים הראשיים בגדה המערבית. לאורך הכבישים הראשיים של הגדה המערבית

השבוע התפרסם כי וועדת האיתור לבחירת מנכ"ל לרשות מקרקעי ישראל, החליטה למנות את יהודה אליהו, מקורבו של בצלאל סמוטריץ לתפקיד. ההחלטה התקבלה בניגוד לעמדת היועצת המשפטית של הוועדה שהתנגדה למינוי, שכן אליהו חסר כישורים המצדיקים את בחירתו לתפקיד, למעט אחד: הוא מקורב לסמוטריץ. לפני כחודשיים וחצי פרסמנו כאן פוסט שהזהיר מפני האפשרות שיהודה אליהו יבחר לתפקיד מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל. את הזהרתנו ביססנו בין היתר על תחקיר שהתפרסם בעיתון 'הארץ' מרץ 2024, שבו תואר כיצד זוג החברים סמוטריץ את א

בשבוע שעבר התבשרנו כי הדיין ואושיית הרשתות שהתגאה בביצוע מעשים שלדעת מומחים רבים הם בגדר פשעי מלחמה, אברהם זרביב, נבחר להשיא משואה ביום העצמאות. האמת היא שגם אנחנו חושבים שאין ראוי ממנו, שכן במובנים רבים זרביב הוא פניה של מדינת ישראל, במלאת 78 שנה להקמתה. ביולי האחרון סיפרנו כאן על פן פחות מוכר בביוגרפיה של הדיין זרביב: זרביב מתגורר בבית לא חוקי שנבנה על קרקע בבעלות פלסטינית פרטית בהתנחלות בית אל. כנגד הבית בו מתגורר זרביב, תלוי ועומד צו הריסה שלא מומש מעולם. כנראה שהמנהל האז

אומרים שכשהתותחים רועמים המוזות שותקות. ובכן לא אצל המתנחלים. הם ניצלו את המלחמה עם איראן להקים מאחזים. אחד מהם סמוך לכפר הפלסטיני בית אכסא. מאחורי המאחז הלא חוקי הזה, עומד הארגון המליציוזי השומר החדש ואחד מעובדי ארגון הימין הקיצוני רגבים, שנאבק "בבנייה לא חוקית" פלסטינית. במהלך 40 ימי המלחמה שישראל וארה"ב ניהלו מול איראן, המתנחלים המשיכו לעבוד בגדה. דרכים פיראטיות נפרצו, מאחזים חדשים הוקמו וקהילות פלסטיניות הותקפו בפראות בחסות הצבא. הקורבן האחרון של מסע הטרור שישראל מנהלת בג

כנופיות הטרור שפועלות בחסות ממשלת ישראל המושחתת והגזענית הגיעו לכפר הקטן נעמאן, ממזרח למפלצת הבטון הר חומה. כך זולגת לה האנרכיה הלאומנית מהגדה אל תוך השטח שמדינת ישראל סיפחה לשטחה לאחר 1967. מבין שלל האסונות והתופעות ההרסניות שיצר משטר הכיבוש והאפרטהייד הישראלי, לכפר נעמאן שמור מקום ייחודי. הכפר ששוכן בפינה הדרום מזרחית של השטח שסופח לירושלים בשנת 1967, היה קיים עשרות שנים לפני כיבוש הגדה. לאחר סיפוח מזרח ירושלים, שבועות ספורים לאחר תום המלחמה, הרשויות הישראליות העניקו תעודו

פסח 2026: מעגלי האלימות שמדינת ישראל מעורבת בהם ברחבי המזרח התיכון, הולכים ומתרחבים. איראן, סוריה, לבנון, הגדה המערבית, מזרח ירושלים, רצועת עזה, כיכר הבימה בתל אביב. ממשלת העבריינים הפונדמנטליסטית, יחד עם משטר האייתולות האיראני וארגונים פונדמנטליסטים רצחניים בלבנון, תימן ורצועת עזה, עסוקה בהצתת אלימות ובהפצת כאוס בכל רחבי המזרח התיכון. מצא מין את מינו. בגדה המערבית המקום אותו אנו מכירים, הכאוס הזה מתבטא בגל אלימות קיצוני נגד האוכלוסייה הפלסטינית, שטרם נראה כמוהו. המילה האחרונ

בשבוע שעבר התפרסם תחקיר נרחב וחשוב באתרים שיחה מקומית ו 972 שמתבסס גם על מעקב ומיפוי שלנו בכרם נבות. התחקיר עוסק בהתפשטות של מאחזים ושל אלימות מתנחלים אל תוך שטחי הרשות הפלסטינית. שטחי הרשות הפלסטינית מחולקים לשתי קטגוריות עיקריות: שטחי B הכוללים כ-21% משטחי הגדה המערבית. ושטחי A הכוללים כ-18%. שאר 61% משטח הגדה (למעט מזרח ירושלים שסופחה באופן חד צדדי לישראל ב 1967), מוגדרים כשטחי C. החלוקה בין שטחי A ו B משקפת את תחומי הממשל העצמי שהרשות הפלסטינית הופקדה לנהלם בהסכמי אוסלו

ביום שני לפנות ערב (23.3.2026) כנופייה שמורכבת מחיילים, שוטרים ומתנחלים פשטה על מתחם משפחת אל מחאריק שמתגוררת כמה מאות מטרים ממערב לבתי העיירה א-סמוע. הכנופייה שהתה במקום כשעה וחצי שבסופם נשדדו מהמשפחה 60 כבשים. לאחר שהכבשים נשדדו על ידי חברי הכנופייה, הם נלקחו ברכבים של מתנחלים שחיכו להם, ופיזרו אותם מן הסתם במספר מקומות על מנת שיהיה קשה לאתרן. מדובר במאפיה מאורגנת שפועלת כפי שניתן לראות בסרטונים ובתמונות, בשיתוף פעולה מלא עם הצבא. שוד עדרים היא תופעה שהולכת וצוברת תאוצה בשנ

למעלה מחצי שנה עברה מאז שחיילים שדדו עדר פרות ממשפחה פלסטינית בכפר סאנור, ומשטרת ישראל סוף סוף פתחה בחקירה פלילית. לא, לא חלילה נגד החיילים השודדים עצמם. נגדם, הפרקליטות הצבאית, החליטה להמשיך את הטיפול "במישור הפיקודי-משמעתי". פוסט שלישי על תעלומת עדר הפרות הנעלם. ביום רביעי שעבר נחת על שולחנה של עו"ד רעות שאער מ האגודה לזכויות האזרח בישראל מסמך שכותרתו "תגובה מטעם המשיבים" בבג"ץ מספר 53449/11/25. מדובר בתגובה נוספת מטעם המדינה בעתירה שהגישה עו"ד שאער בשם משפחה פלסטינית מהכפ