וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

בשבוע שעבר התבשרנו כי הדיין ואושיית הרשתות שהתגאה בביצוע מעשים שלדעת מומחים רבים הם בגדר פשעי מלחמה, אברהם זרביב, נבחר להשיא משואה ביום העצמאות. האמת היא שגם אנחנו חושבים שאין ראוי ממנו, שכן במובנים רבים זרביב הוא פניה של מדינת ישראל, במלאת 78 שנה להקמתה. ביולי האחרון סיפרנו כאן על פן פחות מוכר בביוגרפיה של הדיין זרביב: זרביב מתגורר בבית לא חוקי שנבנה על קרקע בבעלות פלסטינית פרטית בהתנחלות בית אל. כנגד הבית בו מתגורר זרביב, תלוי ועומד צו הריסה שלא מומש מעולם. כנראה שהמנהל האז

אומרים שכשהתותחים רועמים המוזות שותקות. ובכן לא אצל המתנחלים. הם ניצלו את המלחמה עם איראן להקים מאחזים. אחד מהם סמוך לכפר הפלסטיני בית אכסא. מאחורי המאחז הלא חוקי הזה, עומד הארגון המליציוזי השומר החדש ואחד מעובדי ארגון הימין הקיצוני רגבים, שנאבק "בבנייה לא חוקית" פלסטינית. במהלך 40 ימי המלחמה שישראל וארה"ב ניהלו מול איראן, המתנחלים המשיכו לעבוד בגדה. דרכים פיראטיות נפרצו, מאחזים חדשים הוקמו וקהילות פלסטיניות הותקפו בפראות בחסות הצבא. הקורבן האחרון של מסע הטרור שישראל מנהלת בג

כנופיות הטרור שפועלות בחסות ממשלת ישראל המושחתת והגזענית הגיעו לכפר הקטן נעמאן, ממזרח למפלצת הבטון הר חומה. כך זולגת לה האנרכיה הלאומנית מהגדה אל תוך השטח שמדינת ישראל סיפחה לשטחה לאחר 1967. מבין שלל האסונות והתופעות ההרסניות שיצר משטר הכיבוש והאפרטהייד הישראלי, לכפר נעמאן שמור מקום ייחודי. הכפר ששוכן בפינה הדרום מזרחית של השטח שסופח לירושלים בשנת 1967, היה קיים עשרות שנים לפני כיבוש הגדה.  לאחר סיפוח מזרח ירושלים, שבועות ספורים לאחר תום המלחמה, הרשויות הישראליות העניקו תעודו

פסח 2026: מעגלי האלימות שמדינת ישראל מעורבת בהם ברחבי המזרח התיכון, הולכים ומתרחבים. איראן, סוריה, לבנון, הגדה המערבית, מזרח ירושלים, רצועת עזה, כיכר הבימה בתל אביב. ממשלת העבריינים הפונדמנטליסטית, יחד עם משטר האייתולות האיראני וארגונים פונדמנטליסטים רצחניים בלבנון, תימן ורצועת עזה, עסוקה בהצתת אלימות ובהפצת כאוס בכל רחבי המזרח התיכון. מצא מין את מינו. בגדה המערבית המקום אותו אנו מכירים, הכאוס הזה מתבטא בגל אלימות קיצוני נגד האוכלוסייה הפלסטינית, שטרם נראה כמוהו. המילה האחרונ

בשבוע שעבר התפרסם תחקיר נרחב וחשוב באתרים שיחה מקומית ו 972 שמתבסס גם על מעקב ומיפוי שלנו בכרם נבות. התחקיר עוסק בהתפשטות של מאחזים ושל אלימות מתנחלים אל תוך שטחי הרשות הפלסטינית.  שטחי הרשות הפלסטינית מחולקים לשתי קטגוריות עיקריות: שטחי B הכוללים כ-21% משטחי הגדה המערבית. ושטחי A הכוללים כ-18%. שאר 61% משטח הגדה (למעט מזרח ירושלים שסופחה באופן חד צדדי לישראל ב 1967), מוגדרים כשטחי C.  החלוקה בין שטחי A ו B משקפת את תחומי הממשל העצמי שהרשות הפלסטינית הופקדה לנהלם בהסכמי אוסלו

ביום שני לפנות ערב (23.3.2026) כנופייה שמורכבת מחיילים, שוטרים ומתנחלים פשטה על מתחם משפחת אל מחאריק שמתגוררת כמה מאות מטרים ממערב לבתי העיירה א-סמוע. הכנופייה שהתה במקום כשעה וחצי שבסופם נשדדו מהמשפחה 60 כבשים. לאחר שהכבשים נשדדו על ידי חברי הכנופייה, הם נלקחו ברכבים של מתנחלים שחיכו להם, ופיזרו אותם מן הסתם במספר מקומות על מנת שיהיה קשה לאתרן. מדובר במאפיה מאורגנת שפועלת כפי שניתן לראות בסרטונים ובתמונות, בשיתוף פעולה מלא עם הצבא. שוד עדרים היא תופעה שהולכת וצוברת תאוצה בשנ

למעלה מחצי שנה עברה מאז שחיילים שדדו עדר פרות ממשפחה פלסטינית בכפר סאנור, ומשטרת ישראל סוף סוף פתחה בחקירה פלילית. לא, לא חלילה נגד החיילים השודדים עצמם. נגדם, הפרקליטות הצבאית, החליטה להמשיך את הטיפול "במישור הפיקודי-משמעתי". פוסט שלישי על תעלומת עדר הפרות הנעלם. ביום רביעי שעבר נחת על שולחנה של עו"ד רעות שאער מ האגודה לזכויות האזרח בישראל מסמך שכותרתו "תגובה מטעם המשיבים" בבג"ץ מספר 53449/11/25. מדובר בתגובה נוספת מטעם המדינה בעתירה שהגישה עו"ד שאער בשם משפחה פלסטינית מהכפ

ביום שישי לפני שבוע וקצת (13.3.26) הותקפו 2 פעילים ישראלים על ידי מתנחלים בכניסה לואדי קנה. אחד מהם, אביב טטרסקי, הוכה קשות. תקיפה זו היא חלק מקמפיין אלימות מתמשך שמטרתו לגרש פלסטינים מהאזור. האלימות הזו הביאה לגירוש קהילת עיון כפר קרע, ימים ספורים לפני תחילת המלחמה עם איראן. ואדי קנה הוא הנחל המרכזי שמנקז את אזור דרום מערב שכם. חלקו העיקרי של הואדי נמצא בתוך אדמות הכפר הפלסטיני דיר איסתיא. משם הואדי ממשיך מערבה לאדמות הכפרים כפר ת'לת' וסניריא, חוצה את הקו הירוק ובסוף נשפך אל

ביום ראשון (8.3.2026) אל"מ גלעד שריקי הגיע עם פמלייתו למספר קהילות רועים בצפון בקעת הירדן. ע"פ דו"צ מטרת הסיור היתה: "לתת לקהילות תחושת ביטחון והדגיש כי צה"ל אחראי על ביטחון כלל התושבים באזור". התושבים איתם הוא נפגש לעומת זאת, מספרים על דבר אחד נוסף שהוא אמר שאותו דו"צ שכח לציין. ביום ראשון אל"מ שריקי פתת את השבוע בנסיעה לא ארוכה מביתו לעבודה. אל"מ שריקי הוא אחד מאותם ברי מזל שלא צריכים לצאת מהבית כדי להיות בעבודה. הבית הוא העבודה והעבודה היא הבית. שריקי שמונה לפני פחות משנה

משפחה אלימה שמתגוררת במאחז לא חוקי, מכניסה את עדר הבקר שלה אל תוך אדמות חקלאיות של פלסטינים. אה כן, האבא גם קיבל כסף מהמדינה כדי להיות שם. סיפור ההרג הנפשע של אמיר מחמד שנראן ביום שבת האחרון בסוסיא, החל בעצם לפני כ-30 שנה כאשר אביו של היורה הגיע לאזור. י שראלי לבוש מדים עומד עם נשק כשהקנה מופנה כלפי מעלה. מאחוריו עומד גבר נוסף, אולי אחיו הצעיר, לבוש בגדים אזרחיים, שמצלם את האירוע בטלפון שלו. סביב נשמעות צעקות ובכי של נשים פלסטיניות. גבר פלסטיני מצלם את המתנחל בטלפון שלו. בשלב

משטר האפרטהייד סגר את ואדי קלט לכניסת פלסטינים. כצפוי, גם הפעם הוא גייס את "צרכי הבטחון" לטובת העניין. * לפני כשבועיים הוצב מחסום צהוב גדול על הכניסה לדרך אשר ימים ספורים קודם לכן נסללה באספלט שחור בוהק. הדרך הזו יוצאת מכביש 437 שהפלסטינים מכנים כביש אבו ג'ורג (طريق ابو جورج), שמחבר בין הכפרים חיזמא וענאתא עם כביש ירושלים יריחו. הדרך שהמחסום הוצב עליה היא דרך פיראטית שמתנחלים פרצו בהדרגה החל מסוף שנות ה-90, על מנת לחבר את שתי ההתנחלויות נופי פרת וענתות עם כביש 437. בשנת 2002

אתמול התפרסמה בעיתון 'הארץ' כתבה של מתן גולן שעוסקת בסיוע הפעיל של הצבא בהקמת מאחזים לאורך "גדר ההפרדה". המאחזים יוצרים חיץ בין הגדר לבין הכפרים הפלסטינים. מדובר בעשרה מאחזים שרובם הם יצרני אלימות מתנחלים קשה, והצבא מספק להם תשתיות לפעילותם.  ביום שלישי ה-27 לינואר עשרות מתנחלים בליווי חיילים ששמרו עליהם, ערכו פוגרום אלים במיוחד בשני כפרי רועים במסאפר יטא, ח'רבת חלאוה וח'רבת פח'ית. כאשר המתנחלים והחיילים סיימו לפרוע בתושבים הפלסטינים לאחר 6 שעות, התברר שמספר פלסטינים נפצעו ו