השנים האחרונות העלו לתודעה הציבורית לא מעט דמויות אפלות, שבמקומות נורמליים היו מוקצות מחמת מיאוס. אבל הגדה המערבית אינה מקום נורמלי. לפיכך אנשים מהסוג הזה מסתובבים לאורכה ולרוחבה חופשיים להקים מאחזים לא חוקיים, בסיוע ובפעמים רבות אף במימון המדינה, ולהעביר את זמנם בפלישות, הצקות, איומים וגירוש קהילות רועים פלסטיניות. כמה מהם זכו לאחרונה להיכנס לרשימות הסנקציות של ממשל ביידן וכן לרשימות הסנקציות של הבריטים והאיחוד האירופי.
אחד מאותם אנשים המעורבים בסוג פעילות זה שגם עליו הוטלו סנקציות על ידי הממשל האמריקאי ובמקביל גם על ידי האיחוד האירופי, הוא נריה בן פזי. בדצמבר האחרון גם מפקדי הצבא, שמספקים לו ולאנשיו שירותי שמרטפות 24/7, החליטו שהוא מהווה כאב ראש רציני מדי עבורם. לכן אלוף פיקוד המרכז הוציא כנגדו צו הרחקה מהגדה המערבית (למעט ההתנחלות אריאל) למשך שלושה חודשים.
בן פזי גדל בהתנחלות המבודדת כפר דרום, שבה אגב גדלו עוד כמה וכמה מתנחלים שמשתוללים מזה שנים באזורים שונים של הגדה המערבית, אבל על כך נכתוב אולי בהזדמנות אחרת. בשנת 2005, פונתה התנחלות כפר דרום במסגרת "ההתנתקות" מרצועת עזה ובן פזי עבר להתגורר בהתנחלות המבודדת והאלימה מאוד כוכב השחר. בסרטון בן פזי מספר כיצד בגיל 16 עזב את בית הספר והחל להקים מאחזים. בן פזי מתאר שם כיצד ניסה במודע לחקות בקינאה את סגנון החיים של הבדואים שחיו סביב ההתנחלות. אלו אותם בדואים ששנים לאחר מכן מתנחלי כוכב השחר והמאחזים שהוקמו סביבה, תקפו תוך שימוש באלימות חולנית, עד שהללו נאלצו לעזוב את אזורי המרעה הללו ולאחר מכן גם את מקומות מגוריהם.
ההתקפות האלימות הללו הביאו במהלך פחות משנתיים, לעקירתן של 5 קהילות רועים בדואיות שחיו ברדיוס של 6-7 קילומטרים סביב התנחלות כוכב השחר, מה שאיפשר למתנחלים באזור להשתלט על שטחים בסדרי גודל עצומים בתוך מספר שנים. .
החל משנת 2019 בן פזי הוא הוא האדם שמוביל את ההשתלטות על שטחי מרעה נרחבים, הנמצאים מדרום להתנחלות רימונים (שממוקמת מספר קילומטרים מדרום לכוכב השחר). שיטת העבודה שאותה תיארנו כאן לא פעם בעבר, מתבססת על השתלטות על חלקה קטנה יחסית בת כמה עשרות דונמים של "אדמות מדינה", שעליה מוקם המאחז באופן לא חוקי ומשם יציאה למסעות גירוש והשתלטות אלימה על אלפי דונם של קרקעות פרטיות הנמצאות מסביב.
הבחירה באדמות מדינה מתבססת על ההנחה שבג"ץ לא יורה על פינוי המאחז כל עוד המבנים הם על אדמות מדינה, על אף שהמנהל האזרחי הוציא כנגדם צווי הריסה. כך הוקם המאחז הראשון של בן פזי, שנקרא "חוות רימונים", שתוך זמן קצר תושביו השתלטו להערכתנו על למעלה מ-6.5 אלף דונם.
מיסטר בן פזי לא יכול היה להרים פרוייקט בסדר גודל כזה בעצמו. מספר גורמים בעלי עוצמה ותקציבי עתק היו שם על מנת ללוות אותו מההתחלה: בראשם כוחות הצבא והמשטרה שלקחו על עצמם לשמור עליו ולהרחיק מהמקום כל מי שיכול היה להפריע לו להשתלט על אלפי דונם של אדמות חקלאיות פלסטיניות, באמצעות עדרי הצאן והבקר שלו. גם החטיבה להתיישבות ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר היו שם כדי להקצות לו קרקעות וכספים באמתלות שונות. כמובן שגם הארגון המיליציוני פורע החוק, השומר יו"ש, היה שם על מנת לספק מתנדבים, רבים מהם נערים שנפלטו ממערכת החינוך, שעוברים במקומות כאלו מה שנקרא "חינוך ציוני".
מספר שנים חלפו והתברר שהשיטה עובדת מצויין ולכן כנראה בן פזי החליט שהגיע הזמן לקפוץ כמה קילומטרים דרומה ולהשתלט על עוד אלפי דונם שנמצאים מדרום לכביש רמאללה-יריחו, סביב הכפר הבדואי ואדי סיק. בפברואר 2023 הקים בן פזי מאחז נוסף בשם "חוות המכוך" שמתפקד בעצם כשלוחה של המאחז העיקרי אותו הקים כ-5 שנים קודם לכן. השיטה גם במקרה זה היתה זהה: מקימים את המאחז עצמו על חלקה שרשומה כ"אדמות מדינה" ומשם יוצאים למסעות פלישה ואיומים כנגד התושבים הבדואים שנוכחות המתנחלים-השכנים החדשים נכפתה עליהם. גם במקרה זה הכל נעשה בידיעת ובחסות הצבא והמשטרה שסיפקו לתושבי המאחז החדש שירותי הגנה ואי אכיפת חוק, סביב השעון.
הטבח שערך החמאס ב-7 לאוקטובר היווה הזדמנות למתנחלים לשבור שיאי אלימות. על רקע זה, ב-12 לאוקטובר, חיילים מיחידת/מליציית "ספר המדבר" יחד עם מתנחלים שעל פי הדיווחים הגיעו בין היתר מהמאחזים של בן פזי, התנפלו על תושבי קהילת ואדי סיק ומספר פעילי שמאל ששהו עימם. בעקבות זאת, תושבי ואדי סיק גורשו מהמקום ועשרות אלפי דונם שנמצאים בין הכפרים רמון ודיר דבואן במערב ויריחו במזרח, נותרו בלא שרועים פלסטינים יכולים להגיע אליהם.
לסיכום: מאז הקמת המאחז הראשון של בן פזי בשנת 2019, תושבי שני המאחזים שמהם הוא פועל, היו מעורבים בדחיקה וגירוש של לפחות 3 קהילות רועים פלסטיניות באזור: הראשונה היתה הקהילה הבדואית שישבה ממערב לנקודה שבה הקים בן פזי את מאחז "חוות רימונים". בתצלומי האוויר כאן ניתן לראות את תהליך העלמותה של הקהילה. שתי קהילות רועים נוספות גורשו מהאזור במהלך אוקטובר 2023: ואדי סיק אותה הזכרנו כאן למעלה ותושבי קהילת מליחאת שישבו במספר מקבצים לאורך כביש רמאללה יריחו.
כתוצאה מהגירושים הללו, המתנחלים המתגוררים במאחזים הללו, חולשים כיום להערכתנו על שטחים בסדר גודל של כ-20.5 אלף דונם. מתוכם כ-6.3 אלף דונם רשומים בטאבו כ"אדמות מדינה" ירדניות ואילו שאר השטח, כלומר למעלה משני שליש מתוכו, רשום על שמם של תושבים פלסטינים מהכפרים טייבה, ראמון ודיר דבואן.