במהלך שנות התשעים פחת מספר ההכרזות על אדמות מדינה בגדה המערבית. בשלב זה כבר היו בידי מדינת ישראל מאות אלפי דונמים של קרקעות שהוכרזו אדמות מדינה בשנים קודמות, הרבה מעבר למה שהיה ביכולתה לישב בכל טווח הנראה לעין, ולכן לא היה צורך של ממש בהכרזה על אדמות נוספות. מסמך שהועבר לארגון “במקום” בשנת 2009 מלמד כי בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת הוכרזו עוד כמה אלפי דונמים, אך קצב ההכרזות ומספרן נותרו צנועים ביחס לשנות השמונים של המאה העשרים.
בשנת 2014 פורסמו שתי הכרזות גדולות בשטחים שמדרום–מערב לבית לחם. מדובר בשטחים שישראל מבקשת לספחם למועצה האזורית גוש עציון. ההכרזה הראשונה נועדה בראש ובראשונה להכשיר בדיעבד את המאחז דרך האבות שנבנה משלהי שנת 2001 על אדמות פרטיות של תושבי הכפר אל–ח’ד’ר, ואילו ההכרזה השנייה נועדה להכין את הבנייה של ההתנחלות גבעות, העתידה לקום צמוד לקו הירוק וממזרח לו, על אדמות הכפרים צוריף ונחאלין, והיא הוצגה גם כצעד ענישה של ישראל על רצח שלושת תלמידי הישיבה ביוני 2014.
קראו עוד על אדמות מדינה באתר בצלם>>https://goo.gl/KX9PzQ
