סעיר לעזאזל

חוזרים היום לסיבוב נוסף בהר חברון. הפעם בחלקו הצפון מזרחי – ואדי סעיר. לאורך רוב ה-25 השנים האחרונות נחסם כביש 356, שחיבר את הכפר סעיר לאדמותיו מצפון. כך הוא הפך כביש למתנחלים בלבד. מאז 7.10 מספר קהילות רועים של סעיר גורשו ומטעי זיתים של תושבי סעיר נשרפים ונגדעים בידי מתנחלים.

ואדי סעיר הוא הואדי שמחבר את הכפר סעיר עם החלק הצפוני של אדמותיו ועם אזור כפרי התעאמרה מדרום מזרח לבית לחם. בראשית שנות ה-80 ישראל הרחיבה את הדרך ההיסטורית בתוך ואדי סעיר, סללה אותה והפכה אותה לכביש אשר ממנו היא פרצה כביש נוסף במעלה ג'בל אל קנוב, על מנת להקים את ההתנחלות המבודדת והאלימה מאוד מצד-אספר. כיום מספר הכביש שסלול לאורך ואדי סעיר הוא 356, אבל הוא אינו מוביל עוד לסעיר, אלא רק להתנחלות מצד/אספר (ולשלל מאחזיה המופרעים) שמבחינה פורמלית שייכת למועצה האזורית פורעת החוק גוש עציון. 

למה לא מוביל לסעיר? מכיון שישראל חסמה אותו מטרים ספורים מדרום לכביש שעולה להתנחלות, כך שבפועל לאורך רוב 25  השנים האחרונות, כביש 356 שימש ככביש למתנחלים בלבד. זה המצב גם מאז תחילת המלחמה ב-7 לאוקטובר, עם יוצא מן הכלל אחד קטן: לאורך הכביש ישנה קהילת בת קטנה של תושבי סעיר שנקראת אם אל בוטום, אשר בשל חסימת הכביש תושביה נאלצים לעשות עיקוף של עשרות קילומטרים על מנת להגיע לסעיר. שגרת אפרטהייד. 

אגב, שלוש קהילות רועים נוספות של סעיר שהגישה אליהן היא דרך הכביש הזה, גורשו באמצעות אלימות מתנחלים פראית במהלך השנתיים שחלפו: קהילת אל קנוב, ג'ורת אל ח'יל ואל מניה. על גירוש הקהילות הללו כתבנו כאן מספר פעמים בשנתיים החולפות. 

מה שעוד קורה לאורך כביש 356 הוא שמתנחלים שורפים וקוטעים מטעי עצים. לרוב מדובר בזיתים אבל לא רק.  מקרה אחד כזה ארע לפני מספר ימים ב-1/10. שם מתנחלים גדעו עשרות עצי זית בני עשרות שנים. שריפת עצי זית על ידי מתנחלים, תועדה גם קצת דרומה יותר, בדיוק חודש לפני כן. ומקרה נוסף של גדיעת עצי זית ארע לפני מספר חודשים יותר צפונה לאורך כביש 356, אז מתנחלים גדעו למעלה מ-100 עצי זית, אף הם בני עשרות שנים.

כל זה מתאפשר משתי סיבות: הראשונה היא מכיון שישראל חוסמת את גישת תושבי סעיר לאדמותיהם באמצעות אותה חסימה על כביש 356. והסיבה השנייה היא מכיון שישראל מאפשרת למתנחלים להשתולל בלא כל חשש מפני ענישה.