חוזרים לסדרת הפוסטים המוקדשים לקהילות רועים פלסטיניות שגורשו.
נכון להיום, מדובר בכ-25 קהילות רועים שכל או חלק מתושביהן גורשו מאז התקפתו הרצחנית של החמאס ב-7 באוקטובר. כל אחד מהגירושים הללו הוא אירוע שיא בשרשרת אירועים שהחלה שנים, לעיתים אף שנים רבות, קודם לכן. ברוב המקרים המתנחלים המעורבים בגירוש הקהילות, גרים במאחזים לא חוקיים, שתושביהם משתלטים על שטחים למטרות רעייה וחקלאות. האלימות הזו היא חלק מתוכנית סדורה שמטרת העל שלה היא גירוש האוכלוסייה הפלסטינית מחלקים הולכים וגדלים של הגדה המערבית.
היום אנו מצפינים לח'רבת סמרה בצפון בקעת הירדן. הנה ציטוט מתוך אתר בצלם, שמתאר את האירועים שהתרחשו שם בימים שלפני גירוש חלק מתושבי הקהילה: "באזור חיות 12 משפחות בכמה מקבצים. החל ב-9.10.23 הגבירו המתנחלים את ההתנכלויות לתושבי הקהילה ומדי יום הגיעו למקום מתנחלים ושוטרים, פלשו לאוהלים והודיעו לתושבים שעליהם לעזוב את המקום. ב-13.10.23 הגיעו שוטרים ועצרו את טארק חמייד תושב הקהילה. ב-14.10.23 נכנסו מתנחלים ושוטרים לקהילה, רדפו אחרי תושבים ואיימו עליהם. למחרת, 15.10.23, לאחר שטארק שוחרר, הוא ואחיו לא יכלו לחזור לקהילה לאחר שמתנחלים איימו כי אם יחזרו הם יהרגו אותם וישרפו את האוהלים. נכון ל-17.10.23 עזבו את האזור משפחתו של טארק חמייד ומשפחה נוספת."
ח'רבת סמרה היא קהילת רועים קטנה הממוקמת מזרחית לעיירה טובאס. הקהילה שוכנת ממזרח ובסמוך ל"כביש אלון שישראל סללה באזור זה בראשית שנות ה-80. במקביל לסלילת הכביש הוקמה לאורכו שרשרת היאחזויות נח"ל, שלימים אוזרחו והפכו להתנחלויות מן המניין. ההתנחלויות הללו הוקמו במטרה לחצוץ בין הכפרים הפלסטינים ממערב ובין בקעת הירדן ממזרח, שישראל שאפה לקבע כגבולה עם ממלכת ירדן. רוב השטחים משני צידי חלקו הצפוני של "כביש אלון", הוכרזו כ"שטחי אש", למעלה מעשור לפני סלילתו, שאליהם הכניסה נאסרה רשמית הן לתושבים פלסטינים והן למתנחלים. מדובר בארבעת שטחי האש: 900,901,902,903 אשר גודלם יחד הוא למעלה מ-213 אלף דונם. שטחים אלו המתפרשים על רוב השטח בצפון בקעת הירדן ועל השוליים המזרחיים של גב ההר, משמשים את הקהילות הפלסטיניות באזור למרעה ולחקלאות מזה דורות.
מדרום לח'רבת סמרה הוקמה בשנות ה-70 שרשרת של בסיסי אימונים של הצבא. במקביל הוקמו סביב אזור ח'רבת סמרה, שתי היאחזויות נח"ל: חמדת מדרום ומשכיות מצפון. לימים שתי ההיאחזויות הללו הפכו להתנחלויות שמתגוררת בהן אוכלוסייה דתית-קיצונית, ובחלקה אף אלימה. הפגיעה המשמעותית ביותר בשגרת חייהם של תושבי ח'רבת סמרה, בדומה לכל קהילות הרועים בצפון בקעת הירדן, נרשמה כאשר מתנחלים, חלקם במקור מההתנחלויות האלימות ביותר בגדה המערבית, הגיעו לאזור על מנת להקים מאחזי חוות חדשים. עם הגעתם, תושבי המאחזים הללו החלו להשתלט באופן שיטתי על אלפי דונם של אדמות מרעה ולגרש בסיוע הצבא, המשטרה והמנהל האזרחי את הרועים והחקלאים הפלסטינים באזור. תושבי המאחזים הללו נתמכים על ידי משרדי ממשלה שונים המעבירים להם כספי ציבור המוסווים לא פעם כ"תקציבי רווחה" המיועדים ל"שיקום נוער נושר". התקציבים הללו מועברים לגופים שונים, על מנת לספק למאחזים כוח אדם צעיר, מוסת ואלים. על אחד הערוצים שבהם עוברים הכספים הללו, כתבנו כאן לפני כחודשיים וחצי (https://bit.ly/3GtkLyK).
בשנת 2017 הגיע לאם-זוקא ממזרח לח'רבת סמרה, ברנש בשם אורי כהן, שהקים במקום מאחז לא חוקי בשם "חוות נוף גלעד". כשנתיים לאחר מכן, הגיע לאזור טיפוס נוסף בשם עשהאל קורניץ והקים מצפון לח'רבת סמרה מאחז בשם "חוות ארץ השמש". כפי שפתחנו וכתבנו כאן בתחילה, גירוש הוא אירוע קצה שקדמו לו עשרות אירועי אלימות ברמות חומרה שונות. תושבי שני המאחזים הללו השתלטו יחד, על שטח בן קרוב ל-30 אלף דונם, ששימש עד להגעת המתנחלים, כשטח מרעה של מספר קהילות רועים פלסטיניות, ח'רבת סמרה בתוכן. המאחזים הללו הם יצרני האלימות העיקריים באזור זה וגירוש תושבי ח'רבת סמרה החל למעשה עם הקמתם. בשבועות האחרונים, החלו מתנחלים לגדר את כל השטח שנמצא ממזרח לכביש אלון, בו התגוררו אנשי ח'רבת סמרה שגורשו ובו מתגוררים עדיין התושבים שנמצאים במקום. אין ספק כי הגידור נועד למנוע את חזרת המגורשים למקום.
