כביש פיראטי חדש בטלמון

בגדה המערבית מתנחלים פורצים עוד ועוד כבישים פיראטיים – הפעם בוואדי מלא כרמי זיתים בין שני כפרים פלסטינים. הכביש הפיראטי נסלל במשך חודשים כאילו כלום, הכל במימון ציבורי ותחת עיני הצבא, המנהל האזרחי והמשטרה ששותקים ומאפשרים. קבלו הצצה לאפרטהייד האספלט.

אתמול (יום שישי 2.5.2025) התפרסמה כתבה של עודד שלום ב'ידיעות אחרונות' וב Ynet שראוי לתת עליה את הדעת. הכתבה עוסקת בכבישים ודרכים בגדה המערבית. דרכים ישנות שנחסמות לתנועת פלסטינים. ודרכים פיראטיות חדשות שנפרצות על ידי ועבור מתנחלים בלבד.

בחודשים האחרונים קיבלנו דוגמה נוספת להפקרות המוחלטת ששוררת בגדה המערבית. לא מדובר כמובן בתופעה חדשה, אלא שתחת הממשלה הגזענית והמושחתת הנוכחית, נשברים שיאי ההפקרות. בתחילת השנה החלו מתנחלים לפרוץ דרך חדשה ממערב למקבץ ההתנחלויות והמאחזים המבודדים והאלימים שחוסים תחת ההתנחלות טלמון. מדובר בדרך בת 3 קמ' אורך שבניגוד לאלפי הדרכים הפיראטיות שמתנחלים פרצו עד היום שרובן נותרו כדרכי עפר, נסללה ומתפקדת ככביש לכל דבר. לא מדובר בדרך הפיראטית הראשונה שמתנחלים פורצים באותו אזור שהפכה לכביש. כדי להבין מה קרה שם נחזור לרגע לשנות ה-90. 

במחצית השנייה של שנות ה-90 החלה להיבנות התנחלות חדשה בשם נריה. כמו התנחלויות חדשות נוספות שנבנו באותן שנים, רשמית היה מדובר ב"שכונה" של טלמון, אם כי "השכונה" החדשה היתה 1.5 קמ' מרוחקת מהתנחלות האם. ככה זה בהתנחלויות, מושגים שבעולם הנורמלי יש להם משמעות אחת, בהתנחלויות מלבישים עליהם משמעות שונה המשרתת את המטרות הפוליטיות.

על מנת לחבר את שתי ההתנחלויות, סליחה את שתי השכונות, נפרצה מערכת כבישים פיראטית, שבאותה הזדמנות יצרה חיץ בין הכפרים אל ג'ניה וראס כרכר ובין אדמותיהם החקלאיות שנמצאות ממזרח לאותה מערכת כבישים.

ככלל, לכבישים שישראל פרצה בגדה המערבית ישנו תפקיד כפול: לחבר את המרחב עבור ישראלים ולרסק אותו עבור פלסטינים. ככה מהנדס כל משטר אפרטהייד את המרחב  עליו הוא חולש, לטובת קבוצת מתנחלים על חשבון קבוצת הילידים שאותם יש לנשל. ישראל התמחתה בכך באופן מיוחד, בשל גודלה הקטן יחסית של הגדה המערבית. הכל צריך להיות מתוכנן פיקס.

בשנת 2001 החלו מתנחלים לפרוץ דרך פיראטית נוספת, 3 קמ' אורכה, שאף היא נועדה לחבר את "השכונה" החדשה של טלמון עם הכביש העוקף (כביש 463) מצד אחד, ולחתוך את גישתם של תושבי אל ג'אניה וראס כרכר לאדמות שמצפון להם מצד שני. על אף היותו כביש פיראטי פר אקסלנס, הכביש נסלל ואפילו קיבל ממע"צ מספר: הכירו את כביש 455. 

וכאן אנו מגיעים לכביש הפיראטי החדש: כביש זה נפרץ בתוך ואדי שכולו כרמי זיתים של תושבי הכפרים ראס כרכר ודיר עמר, על מנת לחבר את ההתנחלויות נחליאל וכרם רעים (שהוקם כמאחז לא חוקי שהפך לעוד "שכונה" של ההתנחלות טלמון), עם כביש 463. וכמובן על הדרך להשתלט ולמנוע את הגישה לכרמי זיתים נוספים של הכפרים.

אין בידינו מידע לגבי העלויות של פריצת, סלילת ואחזקת הכבישים הפיראטיים הללו, אבל ברור שמדובר בעשרות מיליוני שקלים שמגיעים מתקציבים ציבוריים. החשודה הטבעית גם במקרה זה היא המועצה האזורית מטה בנימין, שלה נסיון רב מאוד בייזום ומימון אין ספור פרויקטים עברייניים דומים.

נשאר רק לתהות איפה היו גופי האכיפה במשך אותם חודשים שהמתנחלים עבדו על הכביש החדש, הצבא, המנהל האזרחי והמשטרה? בעצם עזבו, אין צורך לענות. אנחנו יודעים איפה הם היו.