לפני כשבועיים החל המנהל האזרחי לסמן את התוואי של כביש עוקף חדש שישראל מתכננת לסלול בין שני כבישי רוחב בגדה המערבית, שנמצאים מדרום לירושלים. מדובר בכביש 3742 שאמור לחבר בין שני כבישי הרוחב שעולים מהקו הירוק מזרחה לכיוון מרכז הגדה המערבית: כביש 375 שעולה ממחסום ביתר עלית לצומת אל ח'ד'ר. וכביש 367 שעולה ממחסום ג'בע לכיון צומת בית פג'ר המכונה על ידי המתנחלים "צומת הגוש".
מעבר לכך שהכביש (שאורכו מתוכנן להיות כ-8 קמ' ועלותו בהערכה ראשונית עשויה להגיע לכ-320 מליון ש"ח) יחבר בין שני כבישי רוחב, הוא יצור חיץ מאסיבי בין שני הכפרים הפלסטינים שנמצאים בקצה המערבי של אזור בית לחם: ג'בע וואדי פוקין. וכן בין שני הכפרים הללו ובין התנחלות ענקית בשם 'גבעות' שישראל מתכננת לבנות באזור זה. כביש זה אמור לחבר את ההתנחלות גבעות לכביש 60 ומשם לירושלים דרך כביש המנהרות.
כדי להבין את תוכניותיה של ישראל באזור זה, יש לחזור לשנת 2014 שבמהלכה ישראל הפקיעה בשתי פעימות שונות קרוב ל-5,000 דונם באזור זה, באמצעות הכרזה עליהם כאדמות מדינה (ידיעה בעיתון 'הארץ'). הפקעות אלו נועדו להכין את הקרקע לקראת בנייה מסיבית עתידית באזור, שהכביש הזה הוא חיוני עבורה.
שימו לב מה אמר בכנסת איש הימין הקיצוני וסגן שר הבטחון לשעבר אלי בן דהן, בעניין זה לפני כשלוש שנים:
"כביש 3742 מגבעות לביתר, כביש שמחויב במציאות, אמור לסגור את החלק המערבי של אזור גוש עציון. זו סדרת כבישים שאנחנו עוסקים בתב"ע שלהם כרגע. ברגע שהתב"ע תהיה מאושרת אנחנו נתחיל להתקדם אתם."
(פרוטוקול הדיון שהתקיים בועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון לענייני איו"ש).
ואכן בשלושת השנים האחרונות, תכנון הכביש קודם. בישיבה שקיימה מועצת התכנון העליונה בתאריך 4.11.2020 מתכנן הכביש מר שמעון פרהנג מחברת לנדיוז, הסביר את הצורך בסלילתו:
"יש ציר אורך אחד בצד המזרחי כביש 60. יש חוסר של צירי אורך בחלק המערבי של האזור, לכן ברגע שאין כביש אורך שמחבר את 367 ל 375 כל הנסיעות בורחות מזרחה ונוסעות לאורך כביש 60. זה העלה את הצורך לחבר עוד ציר אורך וליצור חיבור בין שני הכבישים. ציר אורך משלים את המערכת שמאפשרת גם לישראלים וגם לפלסטינים תנועה נוחה וגם מאפשרת פיתוח של אזור ביתר עלית."
(קישור למסמך).
אבל שימו לב כיצד במנהל האזרחי דואגים לכס"תח את עצמם יפה: "וגם לפלסטינים". העניין הוא שישנם מעט מאוד פלסטינים שיכולים בכלל להגיע לכביש הזה, מכיון שכביש הגישה שמחבר את הכפר צוריף והכפרים מדרום לו עם כביש 367 (ממחסום ג'בע לצומת בית פג'אר), סגור מזה 20 שנה, כדי לאפשר למתנחלים לנסוע על כביש כמעט בלא פלסטינים.
על כל פנים בישיבה שקיימה מועצת התכנון העליונה שבועיים לאחר מכן, אנשיה שוכנעו כי האינטרסים של "האוכלוסייה המקומית" עוגנו בתוכנית, ולפי כך הוחלט לאשר להפקיד את התוכנית להתנגדויות (פרוטוקול הדיון).
ראוי לזכור כי קידום התוכניות לסלילת הכביש הזה, נעשה במקביל לסלילתם של מספר כבישים עוקפים מרכזיים נוספים בגדה המערבית שגם הם כמובן נועדו "לשרת גם את הפלסטינים":
כביש המנהרות שרוחבו מוכפל
כביש הטבעת המזרחי ("אמריקאי דרום")
כביש עוקף אל ערוב ובית אמר
כביש עוקף חווארה
יחד עם כבישים אלו וכבישים נוספים שישראל מתכננת לסלול בגדה המערבית, תשתית הכבישים באזור זה עוברת פיתוח מואץ שלא נראה כמוהו מאז הסכמי אוסלו במחצית שנות ה-90.
ארגון שוברים שתיקה פרסם דו״ח בדצמבר 2020 (באנגלית) בעניין הכבישים העוקפים בגדה המערבית.