בימים אלה אנו מפרסמים פוסטים כחלק מסדרה המוקדשת לקהילות הרועים הפלסטיניות שגורשו מאז הטבח הנפשע שביצעו אנשי חמאס ב-7 באוקטובר. על אף זאת, בפוסט זה נדווח על המתרחש בגזרת מסיק הזיתים השנתי שנפגע קשות מאז מתקפת חמאס.
ראשית יש לציין כי מזה הרבה שנים שבמהלך תקופת המסיק נרשמת נסיקה חדה ברמת האלימות של מתנחלים נגד חקלאים פלסטינים. מאחורי אלימות זו עומדת כוונה לא מוסתרת למנוע מחקלאים פלסטינים להגיע לאדמותיהם. דוגמה קטלנית לכך תועדה ביום שבת ה-28.10, כאשר מתנחל מההתנחלות המבודדת והאלימה רחלים (שמאוחר יותר התברר שהוא חייל בחופשה), ירה למוות בבלאל סלאח תושב הכפר א-סאוויה כאשר היה במרחק של עשרות מטרים ממנו ולא סיכן אותו בשום צורה. חשוב להדגיש כי האירוע הזה שצולם, התרחש כ-700 מטר מבתי ההתנחלות. אגב, המתנחל היורה נעצר לאחר יומיים, אך שוחרר זמן קצר לאחר מכן. קישור לצילום הירי בהערה הראשונה.
השנה זיהו המתנחלים הזדמנות למנוע מפלסטינים להגיע לשטחים גדולים אף יותר, ודרשו מהצבא למנוע מפלסטינים למסוק "בסמוך להתנחלויות". על אף שרשמית הצבא לא נענה לדרישה זו, בפועל הוא מסרב לאפשר לפלסטינים רבים להגיע לאדמותיהם.
לאחרונה התברר שלא רק ישראלים המתגוררים בגדה המערבית מנסים למנוע מפלסטינים להגיע אל אדמותיהם, אלא גם כאלו המתגוררים בצידו הישראלי של הקו הירוק, כמו למשל תושבי הקיבוץ הדתי מירב. ביום ראשון (26.11) דווח באתר עיתון הארץ כי תושבי הקיבוץ מנעו באלימות מתושבי הכפר הפלסטיני ג'לבון, בצפון-מזרח הגדה המערבית, להגיע אל אדמותיהם הנמצאות ב"מרחב התפר", על מנת למסוק את זיתיהם. לטענתם, מניעת המסיק נעשתה בתגובה למספק מקרי יירי מכיוון הכפר אל בתי הקיבוץ ששוכן כמה מאות מטרים מזרחית לכפר, בצידו הישראלי של הקו הירוק. קישור לידיעה בהערה הראשונה.
כרם נבות מתנגדת ומגנה בחריפות ירי על אזרחים באשר הם, אולם האירוע הזה שמזכיר כי האנרכיה השוררת מזה שנים בגדה, וזולגת בהדרגה גם אל תוך שטחי מדינת ישראל, הוא הזדמנות לחזור ולתאר את מה שמתרחש באזור זה.
את קיבוץ מירב אנו מכירים מזה למעלה מעשור, מאז שחשפנו שכ-1,200 דונם של תושבי הכפרים טובאס וברדלה בגדה המערבית, הועברו בדרך לא ברורה, לחזקת הקיבוץ, לאחר שבעלי האדמות גורשו מהמקום על ידי הצבא במהלך שנות ה-70. בעקבות מספר שנים של מאבק משפטי שהחל לאחר פרסום העניין, המדינה נאלצה להודות שהיא העבירה לקיבוץ את הקרקע בניגוד לחוק ולפנות אותו מהמקום. זאת, לא לפני שהובטחו לקיבוץ במסגרת הסכם "פשרה" (שהיה צורך בעתירת חופש מידע על מנת לחשוף את פרטיו), 14 מליון ש"ח "פיצויים". בסופו של דבר בדצמבר 2020 חזרו בעלי הקרקע לעבד את אדמותיהם לאחר עשרות שנים.
בינואר 2020 חזרנו שוב לעסוק במירב, זאת לאחר שנודע לנו שבמשך שנים הביוב שזורם מרפת הקיבוץ מתנקז אל בית הקברות של ג'לבון. (https://bit.ly/3sW4ejK). בבירור שערכנו לא מזמן עולה כי הזרמת הביוב אל תוך הכפר הופסקה בשנים האחרונות, אבל במקומה הגיחה תופעה חדשה, עליה דיווחנו כאן באפריל האחרון. מסתבר שבעליה של חוות הבקר "יערות הגלבוע", החליט להפוך את אדמותיהם של תושבי ג'לבון ושל מספר כפרים נוספים שנותרו ב"מרחב התפר" (האזור שבין גדר ההפרדה והקו הירוק) לשטחי מרעה לעדרי הבקר שלו (https://bit.ly/46BFTxl).
במקביל להשתלטות על אלפי דונמים באזור זה לצרכי מרעה, החלו ישראלים להשתלט על בורות מים השייכים לג'לבון והפכו אותם לפינות פיקניק. מדובר על שני בורות מים שאנו יודעים עליהם, שנמצאים מאות מטרים מהקיבוץ. על אף שאין אנו יכולים לומר באופן חד משמעי מי עומד מאחורי ההשתלטויות הללו (הפולשים נמנעו מלתלות במקום שלטים מתוך ידיעה שמדובר בהשגות גבול), קשה להאמין שלא מדובר באנשי מירב, שכן זה הישוב הישראלי הקרוב ביותר. השתלטות על שטחים שנמצאים באזור זה היא חלק מתופעה נרחבת שניתן לראות במקומות רבים נוספים ב"מרחב התפר" והם לא קשורים לירי לכיוון הקיבוץ. הם חלק מתפיסת עולם לאומנית ואלימה שגורסת כי רכושם של פלסטינים משני צידי הקו הירוק, הוא הפקר.
יעוד הירי בבלאל סלאח - https://x.com/KhJacki/status/1718200726013321588?s=20
לידיעה ב"הארץ" לגבי מניעת מסיק בידי תושבי מירב - https://bit.ly/412n05N
