זה לא עניין פנימי

היום חזרו חטופים ושבויים ישראלים לאחר שנתיים בשבי החמאס. בתמורה ישראל משחררת חטופים, עצירים ואסירים פלסטינים, שחלקם ישבו בבתי כלא ישראלים עשרות שנים. זה קורה לאחר שגורמים בינ"ל ובראשם דונלד טראמפ, כפו את העסקה על ראש ממשלת ישראל ועל ממשלת הזדון המושחתת שבראשה הוא עומד.

אם ישנה מסקנה אחת המתבקשת מאסון השנתיים האחרונות והסכם הפסקת האש הנוכחי, היא חיוניותם של מנגנוני בינאום של הסכסוך. אסור לתת למדינת ישראל להמשיך ולשלוט בחייהם ובגורלם של פלסטינים. לא בעזה, לא בגדה המערבית, לא במזרח ירושלים וגם לא בתוך מדינת ישראל עצמה.

ישראל היא מדינה שמצויה בסחרור משטרי וחברתי מסוכן, ואין כיום שום גורם בתוכה שגם מסוגל וגם מעוניין להשתלט על האלימות הפונדמנטליסטית-לאומנית שמבעבעת בה ולמעשה מעצבת את אופייה הפוליטי.

על אף שיש לקוות שהפרק הנוכחי של הזוועות והפשעים–אלה שחמאס ביצע בישובי מערב הנגב, ואלה שישראל ביצעה בעזה בשנתיים האחרונות–בא על סיומו, האלימות הישראלית, הממוסדת והמופרטת, נגד הפלסטינים נמשכת כל העת ואנו חוששים שהיא אף צפויה להסלים.

כנופיות המתנחלים החמושות שפועלות בגדה המערבית בחסות ובסיוע הצבא וממשלת ישראל, אינן הולכות לשום מקום. אדרבא, תסכולם של ישראלים רבים על אובדן 'הבוננזה הנדל"נית' המובטחת על חוף עזה, עשוי להתהפך על הפלסטינים בגדה המערבית ואולי אף בתוך ישראל.

בשנתיים האחרונות חזרנו וקראנו כאן במספר הזדמנויות לבינאום הסכסוך ולמיסוד משטר סנקציות נגד כל הגורמים שתומכים במשטר האפרטהייד הישראלי בגדה המערבית. אנו דוחים מכל וכל את התפיסה הרווחת בישראל, כאילו שליטתה האלימה בעם הפלסטיני היא "עניין פנימי" שאל לקהילה הבינ"ל להתערב בו.

היום יותר מאי פעם בעבר, ההקלה העצומה על חזרת החטופים והשבויים לחיק משפחותיהם והפסקת מעשי הטבח באוכלוסייה האזרחית בעזה, חייבת לבוא עם ההבנה כי נוכחות בינלאומית זמנית אך אפקטיבית היא הדרך היחידה לרסן את אלימותם של הגורמים הפונדמנטליסטיים והקיצוניים בשני העמים. נוכחות שתהווה שלב ביניים הכרחי בדרך לפתרון פוליטי מוסכם לטובת כל תושבי הארץ, פלסטינים וישראלים כאחד.