הסנדק

הימים האחרונים, היוו הזדמנות ללמוד דבר או שניים על אופן פעולתו של משטר האפרטהייד:

ביום שני בבוקר המנהל האזרחי הרס מספר מבנים במאחז מופרע במיוחד שנמצא מצפון להתנחלות המבודדת והאלימה אספר. בהמשך אותו יום שורת פרעות ופוגרומים פרצו ברחבי הגדה המערבית, נגד פלסטינים כמובן, כ"נקמה" על הריסת כמה מבנים במאחז. 

הריסת המבנים במאחז, היא גלגול נוסף של המאבק בין שני ענפים של ארגון הפשיעה המאפיוזי שישראל מתחזקת בגדה המערבית: מצד אחד, עומד הממסד העברייני שנתמך על ידי הצבא. במקרה זה, מי שייצג אותו, זה ראש המועצה האזורית גוש עציון, רוזנטל. מצד שני עומדים מתנחלים צעירים אלימים במיוחד, הפועלים לעיתים בתיאום ולעיתים בניגוד להוראות הממסד. 

המחלוקות בין שני ענפי המאפיה, הן לא באמת אידיאולוגיות, אלא הן נסובות בעיקר על אופן חלוקת שלל הביזה. הממסד, כדרכו של ממסד, מנסה לשמר את המונופול שלו על חלוקת השלל וההטבות שבאות איתו. הצעירים מאידך, רוצים לנגוס בסמכויות הממסד ולחלק את השלל באופן שיהיה להם חלק גדול יותר בו. האופן שבו הם עושים זאת, הוא אלימות. אלימות שכמעט כולה יוצאת תמיד נגד פלסטינים מזדמנים, אבל פה ושם כמה רסיסים שלה גם פוגעים בשוטרי מג"ב שנשלחים לבצע את הפינויים או נגד מתנחלים אחרים המייצגים את הממסד. עצורים, שלא לדבר על הליכים משפטיים כנגד העבריינים משתי הקבוצות המתחרות, כמובן שכמעט ואין. כי בסוף למרות המחלוקות, כולם הרי עובדים יחד רוב הזמן וזקוקים אחד לשני.

חלפו יומיים ורוזנטל, שעומד בראש מועצה עבריינית שמעורבת בשוד אדמות בקנה מידה "תנ"כי" כפי שמקובל כיום לומר, הזכיר שהממסד לא שכח כיצד לבזוז תוך השתנה על החוק מהמקפצה. ביום חמישי בבוקר הוא פרסם סרטון נוסף בסדרת הסרטונים החביבים עליו, שבו הוא מחנך את כל העולם תוך ציטוט פסוקים מהתנ"ך, כאשר ברקע עובדים בולדוזרים שמכשירים שטח חדש, לשם הקמת מאחז לא חוקי נוסף. הפעם, בתיאום עם הצבא, שהפיקוד הבכיר שלו בגדה המערבית, דהיינו אבי בלוט, הוא תאום סיאמי של הממסד המתנחלי. אותו לב, אותו ראש, אותו גוף. וכל ניסיון להפריד ביניהם בניתוח יגזור את גורל שני הצדדים המאפיוזים. 

הפעם הסרטון של רוזנטל צולם על גבעה ממזרח לעיירה הפלסטינית בית סאחור, שהמתנחלים והצבא מכנים "שדמה". הפלסטינים מכנים את הגבעה הזו בשם עש אל ע'ראב (عش الغراب), כלומר קן העורבים. על הגבעה הזו היה בסיס ירדני שלאחר כיבוש הגדה המערבית הפך לבסיס ישראלי. בשנת 2006 ננטש הבסיס על ידי הצבא, שהחליט שאין לו יותר צורך בו. שנתיים מאוחר יותר, נפתח כביש 398 שעוקף את אזור בית לחם ממזרח ("כביש ליברמן") לתנועה. כביש זה מחבר 4 התנחלויות מבודדות ואלימות שנמצאות מדרום מזרח לבית לחם עם ירושלים. תוואי הכביש עובר בצמוד ממזרח לאותה גבעה עליה בנוי בסיס "שדמה".

בהמשך, שר הבטחון בזמנו ליברמן, אפילו התכוון לא עלינו, לאפשר לעיריית בית סאחור לבנות בית חולים במקום, אבל התכנית הזו טורפדה על ידי מתנחלים ששמעו על כך, והפכו את הבסיס הנטוש ל"מרכז תרבותי". בחלוף כעשור מאז עזיבתו את המקום, הצבא התחרט והחליט שבעצם הוא כן צריך את הבסיס הזה ומאז שנת 2016 הוא נמצא במקום.

בית חולים פלסטיני כפי שניתן לתאר לא נבנה במקום, אבל מאחז לא חוקי חדש, שמקבל את המים והחשמל שלו מהבסיס הצבאי הצמוד, דווקא כן. 

עוד שבוע מוצלח עבר על האפרטהייד.