לא בכל יום נפתח לתנועה כביש עוקף חדש בגדה המערבית. פוסט שישי בסדרה שאנו מעלים בעקבות פרסום הדו"ח שפרסמנו יחד עם ארגון 'חקל', על צווי ההפקעה שהצבא הוציא בגדה המערבית.
בימים הקרובים עשוי להיפתח לתנועה "כביש עוקף אל ערוב - בית אמר". מדובר בכביש עוקף בן כ-5 ק"מ, שנפרץ בשנתיים וחצי האחרונות, בהשקעה של 300 מליון ₪. הכביש החדש הוא מקטע של כביש 60, שמחליף את הכביש הישן ממחנה פליטים אל ערוב ועד לפאתיה הצפוניים של העיירה חלחול. מדובר באחד משני כבישים עוקפים מרכזיים, שישראל פרצה בשנים האחרונות בגדה המערבית. הכביש השני הוא כביש עוקף חווארה, שמצוי בשלבי עבודה מתקדמים, וגם הוא יהווה מקטע חדש של כביש 60 (https://bit.ly/3NIDlX1). שני הכבישים העוקפים הללו, נועדו לעקוף שני מקטעים שבהם התוואי ההיסטורי של כביש 60, עדיין חולף בסמוך או בתוך ישובים פלסטינים. עם פתיחתם, הם צפויים להאיץ את תהליך הפרוור והגידול של ההתנחלויות שנמצאות סביב הערים הפלסטיניות חברון ושכם – אזורים בהם מתגוררת בעיקר אוכלוסיית מתנחלים קיצונית ואלימה.
לשם סלילת הכביש החדש, הופקעו בשנת 2019 כ-400 דונם, מתושבי בית אמר וחלחול (צו הפקעה מספר 1/19). הכביש שמתוכנן לשרת גם את האוכלוסייה הפלסטינית (כל עוד היא "תתנהג יפה" כמובן), יקרא על שם בני הזוג מרים ומשה לוינגר "מחדשי הישוב היהודי בחברון". את ההחלטה על כך קיבלה שרת התחבורה מירי רגב כבר לפני למעלה משנתיים וחצי. אבל האחריות על כך שלוינגר הפך למושא להנצחה, נופלת על כל ממשלות ישראל, שמאז אפריל 1968 אפשרו ומאוחר יותר עודדו, מתנחלים אלימים ועבריינים מסוגו, להתגורר בחברון ובקריית ארבע, תוך ביזת רכוש האוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת באזור (https://bit.ly/3NPIqwO).
הנה תזכורת: בסוף ספטמבר 1988, לוינגר ירה לעבר עוברים ושבים בחברון בשעה שיודו לעברו אבנים מכיוון אחר, ובעת שעמד ליד מחסום צה״ל. באותה תקרית לוינגר הרג פלסטיני בשם קאיד סאלח. בתחילה הואשם לוינגר בהריגה, אך בעקבות עסקת טיעון הוא הורשע בסוף רק "בגרימת מוות ברשלנות" ונידון לחמישה חודשי מאסר בפועל ולשבעה חודשי מאסר על-תנאי. לוינגר השתחרר מהכלא לאחר שלושה חודשים בלבד. כן, קראתם נכון. שלושה חודשים על הרג אדם שלא עשה לו דבר.
למשפחת לוינגר המיוחסת, הצטרף מתישהו טרוריסט יהודי נוסף בשם עוזי שרבף - אחד מאלו שהורשעו ברצח במכללה האיסלמית בחברון שהתבצע ביולי 1983. גם שרבף, חתנו של לוינגר, לא ריצה את עונשו. הוא ושני חבריו הרוצחים, השתחררו לאחר שבע שנים, בעקבות חנינה שקיבלו מהנשיא הרצוג, אביו של הנשיא הנוכחי. בת נוספת של לוינגר נישאה לבן של טרוריסט יהודי אחר, משה זר שמו, עליו כתבנו כאן לא מזמן. גם הוא כמובן מעולם לא ריצה עונש אמיתי על פשעיו, בשל "סיבות רפואיות" (https://bit.ly/3NElKiV). ככה נראית אריסטוקרטיית המתנחלים החדשה בגדה: ילדי עבריינים לאומנים אלימים מתחתנים עם ילדי עבריינים לאומנים אלימים אחרים. חשוב לשמור על טוהר השושלת. עוד על מעלליו של לוינגר, אפשר לקרוא בדו"ח בצלם מספטמבר 1994 - https://bit.ly/43d7H9D
אל כביש הבקעה (כביש 90) שקרוי על שמו של רחבעם זאבי (גנדי), ש"מורשתו" היא רצח שבויים פלסטינים ואונס חיילות ששרתו תחת פיקודו, מצטרף אם כן עתה, "כביש לוינגר" שנקרא על שמו של עבריין סדרתי שהרג בשל "רשלנות" פלסטיני שלא עשה לו דבר. כל חברה מנציחה כידוע את גיבוריה בדרכה. החברה הישראלית מנציחה גזען, פונדמנטליסט אלים. מה זה אומר עליה? התשובה לכך נראית לנו ברורה.
לדו"ח החדש על צווי ההפקעה - https://bit.ly/3qCXyp7
