ביום ראשון (17.3.2024) פורסם בעיתון 'הארץ' תחקיר שעוסק במשכנתאות פיקטיביות שניתנו למתנחלים בשני מקרים שונים. גיבורי התחקיר הם אנשים שאנו מכירים מזה לא מעט שנים: השר בצלאל סמוטריץ' ואדון יהודה אליהו, ראש מנהלת ההתיישבות במשרד הביטחון שעל פרטי המשכנתא שלו ושל שכניו נרחיב היום. על המשכנתא של כבוד השר נרחיב בפוסט הבא, אבל בינתיים, אתם יכולים לקרוא את תקציר הסיפור בפוסט הקודם.
****
יום ראשון ה-27 ליוני 2004 היה יום חגיגי בחייהם של בני הזוג הצעיר יהודה ורבקה אליהו. בבוקרו של אותו יום שינס הזוג מותניו ועשה דרכו לעיר הקודש ירושלים, על מנת להיפגש עם פקידי בנק מזרחי טפחות בסניף שנמצא ברחוב מלכי ישראל 16. גם שכניהם בני הזוג נ.ר ו ז.ר הגיעו באותו יום לאותו סניף בנק לשם אותה מטרה: סוף סוף שני הזוגות הצעירים יכלו להגשים את חלומם של זוגות צעירים רבים לרכוש בית. מברוכ!
הבתים הצמודים זה לזה ששני הזוגות הצעירים רכשו, היו באותה עת בשלבי בניה, אלא שהרוכשים המאושרים ידעו מראש מה הם הולכים לקבל, שכן מדובר היה בבנייה מרוכזת של 8 בתים שנבנו על ידי אותה חברה. לחברה שבנתה את הבתים הללו, קוראים בתי אמנה. החברה הזו שייכת לאמנה שהיא הגוף שאחראי לחלקים גדולים מאוד מהבנייה הלא חוקית (גם על פי החוקים הישראליים החלים בגדה) במאחזים ובהתנחלויות ולפלישות לשטחים ציבוריים ופרטיים נרחבים מאוד בגדה המערבית. אם כל זה לא מספיק, אז אמנה גם היתה מעורבת בעסקאות נדל"ן מזויפות, שהתבצעו כביכול באמצעות חברה שנקראת "אל וטן", שהיא בבעלות משותפת שלה ושל מועצה אזורית בנימין.
כפי שאתם יכולים בשלב זה כבר לנחש, גם הבתים ששני הזוגות רכשו באמצעות המשכנתא שהם קבלו מהבנק באותו בוקר, היו לא חוקיים. מה זאת אומרת לא חוקיים? הם נבנו על קרקע שהמתנחלים במקום ואמנה פלשו אליה וכל הבנייה במקום, שבאותה עת כללה בעיקר מבנים יבילים, נעשתה בלא תוכניות מתאר מאושרות. זו הסיבה שכנגד כל אחד מהמבנים במאחז, הוציא המנהל האזרחי צווי הריסה. כנגד הבית אותו רכשו בני הזוג אליהו, הוצא צו הריסה מספר ר-217/04. כנגד ביתם של השכנים של משפחת אליהו, הוצא צו הריסה שמספרו היה ר-218/04. חלפו קצת למעלה משנתיים ולסניף הבנק הזה הגיעו גם בני הזוג א.כ ו מ.כ, על מנת לקנות בית באותה שורת בתים שכולם נבנו בניגוד לחוק. בני הזוג רכשו בית שנגדו הוצא צו הריסה שמספרו ר-331/04.
אלא שעל מנת לקבל משכנתא לבית לא חוקי, שלושת הזוגות נזקקו למסמך שמעיד שהבתים נבנו כביכול כחוק. מה עושים? מקבלים מהחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית, שהיא הגוף שמנהל את רישום הזכויות על קרקעות בחלק ניכר מההתנחלויות, מסמך פיקטיבי שמציין שהבתים נבנו בהתנחלות בשם נריה, שנמצאת מספר קילומטרים משם. למה דווקא שם? מכיון ששם היו באותה עת מגרשים רבים שטרם נבנה עליהם דבר, על אף שתיאורטית ניתן היה לעשות זאת על פי תוכנית מתאר 235/2, שאושרה בשנת 1996. פתרון מעולה שהותיר את כולם מרוצים. הזוגות רכשו בתים, אמנה מכרה בתים והבנק העניק את המשכנתאות שמהן הוא מרוויח הרבה כסף.
חלפו להן מספר שנים וההתנחלות נריה הלכה וגדלה והגיע זמנם של אותם שמונה מגרשים שמושכנו כביכול עבור אליהו ושכניו, להיבנות. פרובלם! מספרי המגרשים מושכנו כבר עבור תושבי המאחז חרשה. מה עושים? אין בעיה. החטיבה להתיישבות מנפיקה מסמך שמעיד שמדובר במגרשים שמספריהם כלל לא קיימים בתוכנית. כך לפחות שישה זוגות מתנחלים שמתגוררים באותו רחוב בהתנחלות נריה, קבלו משכנתאות מפוברקות שבכולן צוין שהם מתגוררים במגרש שלא קיים כלל בתוכנית.
אז אם גם אתם בעסקי הבנייה הלא חוקית וההשתלטות על אדמות בגדה, צרו קשר עם אדון יהודה אליהו "ראש מנהלת ההתיישבות" במשרד הבטחון. הוא בטח ידע איך לסייע לכם למצוא מימון.
