ב"ימים כתיקונם" בהם ישראל עסוקה בעיקר בנישול וגירוש פלסטינים מאדמותיהם ולא במלחמה בנגיפים, אנחנו עוסקים כאן בענייני אדמות בגדה המערבית, אך בשל משבר הקורונה שעשוי כנראה ללוות אותנו עוד תקופה לא קצרה, החלטנו להקדיש את הפוסט הנוכחי לאחת השאלות שמטרידות בימים אלו מליארדי אנשים ברחבי העולם, בהם גם מיליונים במדינת ישראל: שאלת עתיד תעסוקתם. ברור לכולם שמקומות העבודה המוגנים ביותר בימים של משבר כלכלי משמעותי כמו זה שכולנו חווים כרגע, הם אלו שהמדינה מספקת. כלומר במגזר הציבורי. אז בואו נדבר רגע על שוק העבודה המקומי. למה זה רלוונטי לעמוד שלנו? מכיון שה"מחוז" שבו מדינת ישראל מעסיקה מזה עשרות שנים באופן יחסי הכי הרבה אנשים, הוא המחוז שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מכנה "יהודה ושומרון", כלומר ההתנחלויות. איך אנו יודעים? שימו לב לטבלה שלקוחה מהשנתון הסטטיסטי האחרון שפורסם בסוף יולי 2019, שכותרתה: "מועסקים, לפי ענף כלכלי, מחוז ונפת מגורים". טבלה הזו מלמדת שכמעט בכל ענפי המשק היצרניים, הנוכחות של אוכלוסיית המתנחלים (בשורה התחתונה) היא או מתחת או הרבה מתחת לממוצע הארצי. לעומת זאת בשלושת הענפים המרכזיים שנסמכים באופן מלא על הקופה הציבורית: ● "מנהל ציבורי בטחון וביטוח לאומי" ● "חינוך" ● ו"שירותי בריאות, רווחה וסעד" נוכחותם של המתנחלים היא או מעל הממוצע או כמעט כפולה מהממוצע כמו במקרה של "חינוך" וכתבנו על זה כאן (https://bit.ly/39hcjzI) לפני מספר חודשים. תוהים למה זה כך? זה לא בגלל שכל המתנחלים נולדו מורים או עובדים סוציאליים, אלא פשוט מכיון שהמדינה שמה בהתנחלויות הרבה יותר כסף על כל אזרח מאשר בכל מחוז אחר. מסתבר שסיפורי "השמן והרזה" של נתניהו מהשנים בהן כיהן כשר האוצר, לא תופסים כאשר זה מגיע להתנחלויות. שם כנראה דווקא הגיוני לנפח את המגזר הציבורי במשרות. אנחנו לא מגלים כאן היום שום דבר. הדברים פורסמו במספר רב של הזדמנויות בעבר, האחרונה שבהן היא לפני חודשים ספורים בעיתון TheMarker, אבל ראוי לדעתנו להעלות את הדברים הללו שוב כיום בזמן של משבר תעסוקתי כולל, כי אלו הזמנים שבהם מעורבות המדינה נדרשת ביותר.

התנצלות בגוף הפוסט נפלה טעות. ישנו ענף נוסף שבו הנוכחות של המתנחלים היא מעל הממוצע הארצי: ענף הנדל"ן.