בשבוע שעבר מועצת זכויות האדם של האו"ם פרסמה רשימה של 112 חברות ישראליות ובין לאומיות שפועלות בהתנחלויות. היום נדבר רק על אחת מהן: חברת שפיר הנדסה וייזום תעשייה בע"מ. למה דווקא עליה? מכיון שאין חברת בנייה בעלת נוכחות מאסיבית יותר בגדה המערבית מאשר שפיר, שאת משאיות הבטון שלה ניתן לראות בחלק גדול מאתרי הבנייה בהתנחלויות.
הפעילות של שפיר בגדה המערבית מנוהלת משתי נקודות:
החשובה שבהן היא מחצבת נטוף שנמצאת ממערב לרמאללה, בה ישנה גם מפעל בטון שממנו יוצאות כ-30 משאיות בטון כל יום לאתרי הבנייה שנמצאים באזור זה של הגדה המערבית וחלקן אף מספקות בטון לאתרי בנייה בתוך הקו הירוק. את המחצבה הזו חברת שפיר מפעילה בשיתוף עם החברה לפיתוח מטה בנימין , אשר לה היא מעבירה חלק מרווחיה.
המרכז השני קטן יותר ופועלות בו כעשר משאיות בטון, הוא נמצא בצמוד להתנחלות מגדל עוז מדרום לבית לחם. מפעל זה מספק בטון לאתרי הבנייה בהתנחלויות שנמצאות באזור זה.
אבל לחברת שפיר זה לא מספיק. בשנת 2017 אישר המנהל האזרחי לחברה להרחיב את שטח מחצבת נטוף ב100 דונם נוספים. במקביל ניהלה חברת שפיר מאבק משפטי מול המנהל על מנת שינתן לה אישור להפעיל מחצבה נוספת על אדמות הכפר הפלסטיני עקרבה (מדרום מזרח לשכם) בשיתוף עם התנחלות גיתית (מושב גיתית).
סירוב המנהל נבע מהחשש שבידי שפיר, שמפעילה כבר ארבע מחצבות (שלוש מתוכן בתוך הקו הירוק), ירוכז נתח שוק גדול מדי שיפגע בתחרותיות. בשנת 2017 המנהל האזרחי הסכים בסופו של דבר לאפשר לשפיר להפעיל את המחצבה מצפון לגיתית, וכיום שפיר נמצאת במאבק משפטי מול אגודה שיתופית "רשפים" שהיא למעשה בשליטת ההתנחלות גיתית, על הזכות להפעיל את המחצבה. נכון להיום המחצבה עדיין מושבתת.
נזכיר כי בגדה המערבית פועלות סך הכל כיום עשר מחצבות שונות. בדומה למחצבה שחברת שפיר נאבקת להפעיל מצפון להתנחלות גיתית, שתיים מתוך אותן עשר מחצבות, מופעלות על ידי חברות שמעבירות חלק מרווחיהן ישירות לשתי התנחלויות: בית חג"י מדרום לחברון וכוכב השחר (יישוב כוכב השחר) מצפון מזרח לרמאללה. סביר להניח ששאר המחצבות הישראליות מעבירות חלק מרווחיהן למועצות האזוריות הישראליות (כמו במקרה של מחצבת נטוף שהזכרנו קודם), כך שהמתנחלים בכל מקרה מרוויחים יום יום כסף מביזת מחצביה של הגדה המערבית.
לכתבה על פרסום הרשימה על ידי האו"ם:http://bit.ly/37MJ86Y
