כל מי שאי פעם ניסה לקבל תעודת הכשר מהרבנות הראשית יודע שישנם אין ספור תנאים לקבלת תעודה כזו, שלרבים מהם אין שום קשר לכללי הכשרות עצמם: גני אירועים למשל, חייבים לשמור שבת, אסור לערוך בהם חתונות בתקופה שסביב ט' באב וכן ב33 הימים שבין פסח ול"ג בעומר. כמו כן ואסור לפרסם בהם מסיבות ל"חגי גויים בסוף שנה אזרחית" (כלומר סילבסטר).
כשזה מגיע ליצור יין טירוף הכשרות קופץ עוד כמה מדרגות: יקבים חייבים להעסיק רק יהודים דתיים שומרי שבת על מנת לקבל תעודת כשרות.
יצרני אוכל למשל חייבים לייצר אוכל כשר בלבד על מנת לקבל תעודת כשרות. ואסור להם לייצר במקביל ובנפרד אוכל ללא הכשר.
מה הקשר בין כל זה לבין כשרות המזון? אין קשר! אבל מכיון שלרבנות הראשית יש מונופול ששווה מליארדי ש"ח על הנפקת תעודות כשרות, היא עושה עם הכוח שהוענק לה מה שהיא רוצה.
ומכיון שאפשר לעשות כסף מכל שלב של יצור אוכל, הרבנות המציאה דבר כזה שנקרא "משקים שאושרו על ידי הרבנות הראשית". באתר הרבנות הראשית אפשר למצוא מסמך בן 42 עמודים בו מופיעים כ-1,200 משקים שהרבנות הראשית אישרה להם לגדל בקר וצאן.
אבל מעניין שמכל מאות ואולי אלפי האיסורים שהרבנות הראשית העמיסה על "הכשרות", על דבר אחד הרבנים שם איכשהו לא חשבו: איסור לפלוש, להסיג גבול ולגרש באלימות בעלי קרקעות.
ולכן בין מגדלי הבקר והצאן המאושרים על ידי הרבנות הראשית, נמצאים בין היתר מתנחלים מהסוג של אברי רן ומיודענו איתמר כהן שהם תושבי המאחזים מהאלימים ביותר בגדה המערבית שנמצאים ממזרח להתנחלות איתמר, דליה הר סיני מאזור ההתנחלות סוסיה, יהושפט תור מהמאחז האלים חוות מעון, שבתי קושלבסקי ממאחז שנמצא לא רחוק מההתנחלות טנא עומרים, עומר עתידיה ממאחז "עיינות קדם" מצפון ליריחו, ועוד כמה וכמה מתנחלים מהז'אנר הזה המעורבים בגירוש ונישול אלים של פלסטינים מאדמותיהם.
אבל את הרבנות הראשית לישראל כל זה לא מעניין, על אף שמדובר באיסורים מפורשים מהתורה ("לא תסיג גבול רעך" ו "ארור מסיג גבול רעהו").
העיקר רק שלא יהיו שלטים עם מסיבות סילבסטר בגני אירועים.
