הבחירות מאחורינו ומפלגת העבודה נחלה את הגדולה שבתבוסותיה. הפרשנים המלומדים מסבירים כי הכשלון ההיסטורי הזה קשור בין היתר לכך שהמפלגה כשלה לאורך השנים בהצגת אלטרנטיבה פוליטית אמינה לממשלות הימין עד שאיבדה את הרלוונטיות שלה.

הסיפור הבא עשוי ללמד עד כמה הפרשנות הזו רלוונטית לא רק למפלגת העבודה עצמה אלא לאחד המגזרים המרכזיים שממנו היא שואבת היסטורית את התמיכה בה: התנועה הקיבוצית. העובדה שישנם מספר קיבוצים – התנחלויות בגדה המערבית אינה סוד. קיבוצי התנחלות אלה (מצפה שלם, קלי"ה, אלמוג, בית הערבה, נערן וגלגל) הוקמו במהלך שנות ה-70 לאורך בקעת הירדן כחלק מ"תוכנית אלון" שמטרתה היתה להפריד בין האוכולוסייה הפלסטינית של הגדה המערבית ובין אוכלוסיית הממלכה ההאשמית ממזרח. אבל לא רק קיבוצים שהוקמו בתוך הגדה המערבית הרוויחו ומרוויחים ממפעל הנישול עליו מנצחת ישראל באזור זה: לא מזמן פרסמנו פוסט שהוקדש לקיבוץ כפר גלעדי שמפעיל מחצבה ענקית מדרום לעיירה הפלסטינית ד'הריה. לפני מספר שנים פרסמנו שקיבוץ גינוסר גידל מטע בננות בן כ-250 דונם בצפון בקעת הירדן, תוך ניצול מחפיר בקיצוניותו של הפועלים הפלסטינים שהם מעסיקים (8 ש''ח לשעה בלא חופשות ובלא כל תנאים).

אך לאחרונה למדנו שעוד עשרה מקיבוצי ומושבי המועצה האזורית הגלבוע משתתפים במסיבת ביזת אדמות הגדה המערבית. מדובר בקיבוצים: עין חרוד איחוד, עין חרוד מאוחד, גבע, תל יוסף, חפציבה, יזרעאל ובית השיטה שיחד עם עוד שלושה מושבים מהמועצה, הם הבעלים של האגודה החקלאית אל"צ (אגודה שיתופית לציוד חקלאי) שהוקמה בשנת 1961 על מנת לעבד את אדמות הקיבוצים והמושבים הללו.

ובכן, השנה החלה האגודה השיתופית אל"צ לעבד גם אלפי דונם מאדמות הכפר עקרבה שנתפסו "לצרכי בטחון" בשנת 1972 והועברו להתנחלות גיתית לאחר גירושם האלים של בעלי הקרקע (שכלל בזמנו גם ריסוס רעיל של יבוליהם מהאוויר), ובעוד אלפי דונם מאדמות הכפר בית פוריק שהועברו להתנחלות מכורה. כל זאת בנוסף לעיבודים ותיקים יותר אותם הם מגדלים בשיתוף עם קיבוץ קלי"ה מדרום ליריחו.

בקיצור, כשזה מגיע לכסף מסתבר שגם הקיבוצים ה"שמאלנים" של המועצה האזורית גלבוע לא שמעו על הקו הירוק. גם על קווים אדומים כנראה הם לא שמעו שם.