פלשו לאדמות פרטיות מנעו באלימות את כניסת בעלי האדמות פרצו וסללו כבישים באופן בלתי חוקי קבלו תשתיות מים, חשמל וטלפון שנסללו למקום באופן בלתי חוקי נטעו כרמים ומטעים באופן בלתי חוקי בנו בתים באופן בלתי חוקי התעלמו מצווים שהורו להם להפסיק לבנות שיקרו רימו זייפו איימו התבכיינו התקרבנו קיבלו "פיצוי" של למעלה מ-4 מליון ש"ח למשפחה שנועד להקמת התנחלות חדשה ועכשיו בפסח הם חזרו אל "הר עמונה" תוך הפרת צו צבאי שאוסר על כניסתם למקום, כדי לשחק "מחפשים את המטמון". למה? כי "הר עמונה חיכה להם בהתרגשות והוא מאוד אוהב חברים". כך הגננת המקומית עינת אמיתי ממשיכה להכשיר את הדור הבא של גזלני האדמות למעלה משנתיים לאחר פינוי המאחז.
כיצד הסקנדל הזה קורה? פשוט מאוד: מאז פינויו של המאחז הצו הצבאי שאוסר על כניסה למקום לא נאכף, אבל רק על ישראלים. וכך בעוד בעליהן הפלסטינים החוקיים של האדמות לא מורשים להגיע למקום, המתנחלים עולים ויורדים מההר עליו שכן המאחז עמונה מתי וכמה שבא להם, בחסות הצבא והמיליציה החמושה/רכובה של ההתנחלות עופרה (כלומר השומרים בתשלום שמקבלים את ציודם ומשכורותיהם מהצבא) שממשיכה לקיים פטרולים סדירים במקום כאילו שלא מדובר במאחז לא חוקי שהוקם על אדמות בבעלות פלסטינית פרטית ופונה בהוראת בג"ץ.
יאללה, נעצור כאן מכיון שהגננת עינת אמיתי כבר סיכמה את הסיפור הזה בשלוש מילים: "סימני דרך עמונה"
