בגדה המערבית פועלות נכון להיום 10 מחצבות המופעלות על ידי 9 חברות ישראליות שונות המספקות כרבע מתוצרי הכרייה שהשוק הישראלי צורך בשנה. במילים אחרות, מדינת ישראל בוזזת את מחצבי הגדה המערבית בניגוד לחוק הבינ"ל שאוסר על המדינה הכובשת להשתמש במשאבי הטבע של השטח הכבוש כדי לסייע לכלכלתה, אך מאפשר לה לעשות שימוש במחצבים רק לטובת האוכלוסייה המקומית (כלומר הפלסטינים במקרה זה) או לצורך צרכים צבאיים דחופים. סוגיית המחצבות הגיעה לבג"צ בשנת 2009 וכשנתיים מאוחר יותר נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית בייניש הכריעה באחד מפסקי הדין היותר מבישים שהופקו על ידי בג"ץ בסוגיית הכיבוש, כי לישראל שמורה הזכות להפעיל את המחצבות בין היתר מאחר ושמורה לה הזכות ל"ניצול משאבי טבע באופן סביר". וכן מכיוון שהמחצבות משרתות את האוכלוסייה המקומית בכך שהן מספקות עבודה "להיקף לא מבוטל של תושבים פלסטינים" והתמלוגים שמשלמות המחצבות מממנות את הממשל הצבאי "הפועל לקידום פרויקטים כאלה ואחרים לטובת האזור".

עכשיו בואו שמעו קטע, אחת מהמחצבות הישראליות בגדה היא מחצבת יתיר שהוקמה על אדמות שישראל הפקיעה מתושבי העיירה א-ד'הרייה בדרום מערב הגדה המערבית. מחצבת יתיר מופעל על ידי חברת "מחצבות כפר גלעדי" השייכת לקיבוץ כפר גלעדי שהוא אחד מקיבוצי התק"ם, הקשורה בעבותות למפלגת העבודה. לא מדובר כמובן רק על קשרים היסטוריים, בבחירות 2015 למשל קרוב ל70% מהקולות בכפר גלעדי הלכו למפלגת העבודה (שנקראה "המחנה הציוני") ועוד 8.5% הלכו למרץ. אבל בכפר גלעדי כנראה עושים הבחנה בין עסקים ובין פוליטיקה.

קיבוץ כפר גלעדי אינו הקיבוץ היחידי שמקפיד על ההבחנה הזו. בשנת 2012 חשפנו שקיבוץ גינוסר מגדל בננות בצפון בקעת הירדן על 250 דונם שישראל הפקיעה מתושבי הכפרים עין אל בידה, ברדלה וטובאס. מאז הפרסום, הקיבוץ כבר הספיק לעקור את מטע הבננות ולהחזיר את הקרקע. אבל לא חלילה לפלסטינים שלהם הוא שילם 8 ש"ח לשעה עבור עבודה במטע הבננות, אלא למתנחלי שדמות מחולה שמהם הקיבוצניקים של גינוסר חכרו את הקרקע.

לסיכום חברים, הכיבוש זה לא רק "המתנחלים". הכיבוש זה גם הרבה חברות ישראליות שעושות שם אחלה כסף.