לוגו שחור.png
לוגו לבן.png

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

חיפוש

אז מה הסיפור של חוות גלעד?


המאחז 'חוות גלעד' חזר לאחרונה לכותרות בנסיבות מצערות, אבל בימים אחרים השם 'חוות גלעד' עולה לרוב בשל היותו אחד מהמאחזים האלימים ביותר בגדה המערבית.

אז מה הסיפור של חוות גלעד? האמת היא שאנחנו לא יודעים את מלוא הפרטים, וזאת מכיוון שמדיניותו הגורפת של המנהל האזרחי היא להטיל איפול מוחלט על פרטי עסקאות המקרקעין בגדה המערבית. בכך המנהל האזרחי למעשה מנטרל את היכולת לבחון את כשרות עסקאות המקרקעין שאזרחים או גופים ישראלים מעורבים בהן ואת תקפותן המשפטית.

מה שאנו כן יודעים לומר נכון להיום מבוסס על דברים שנכתבו במסד הנתונים על ההתנחלויות שערך צוות בראשות תא"ל במיל' ברוך שפיגל במשרד הבטחון בשנת 2006 (שקיומו נחשף על ידי העיתונאי אורי בלאו בעיתון 'הארץ' בסוף ינואר 2009)״ "חוות גלעד – הוקם מחדש ביולי 2003, ע"ג קרקע פרטית (גוש 6, חלקה 1, כפר פרעתא) - הוחלט ע"י ועדת ערר לרשום החלקה ע"ש חברת "הר וגיא" אך הרישום טרם הושלם (טרם הוגשה מפת מדידה מעודכנת עפ"י דרישות קמ"ט רישום מקרקעין)".

חברת 'הר וגיא' נמצאת בבעלותו של סוחר הקרקעות משה זר. אין לנו מושג היכן ומה גודלו של השטח אותו זר טוען כי רכש והאם הוא אכן בכלל רכש אותו כדין, אבל אנחנו יכולים לומר בוודאות מוחלטת כי חלק זעיר בלבד מתוך כלל שטחו של המאחז כיום, חופף את גוש 6 באדמות הכפר פרעתא עליו מדבר שם שפיגל (שרובו המוחלט מצוי בכלל בתוך שטח B, שבו לישראלים כמובן אסור לבנות התנחלויות). מה שבטוח הוא שבפועל רוב המאחז שמפרש כיום על שטח ענק של כ-630 דונם, יושב על אדמות הכפרים הסמוכים תל וגי'ת.

מאחז 'חוות גלעד' הוקם במהלך הרבע הראשון של שנת 2002 בנקודה המצויה סמוך לכביש עוקף שכם, מדרום לאזור עליו בנויים כיום בתי המאחז, בקטע שבין ההתנחלויות קדומים ויצהר. המאחז הוקם במטרה להדק את טבעת ההתנחלויות סביב העיר שכם והכפרים הסמוכים לה. תצלומי אוויר מהשנים 2001-2002 מראים כי השטח עליו משרע כיום המאחז, היה מחולק לעשרות רבות של חלקות שהיו מעובדות היטב. באוקטובר 2002 פונה המאחז אך חזר לנקודה סמוכה פחות משנה לאחר מכן.קשה לנו מאוד מאוד להאמין שהשטח הזה שהבעלות עליו מן הסתם מתחלקת בין מאות רבות של פלסטינים, נרכש אי פעם כולו או אפילו ברובו על ידי משה זר או כל ישראלי אחר, אבל כמובן שככל שיוכח אחרת, נמצא דרך לתקן את עצמנו.

נראה לנו סביר הרבה יותר כי המנהל האזרחי מעדיף להותיר את הפרטים של העסקה הזו חסויים, על מנת להסוות את הסקנדל של אי סילוקם של המתנחלים מהמקום. הנחה זו מתחזקת כאשר קוראים את פסק הדין שניתן בבית המשפט השלום בירושלים בשנת 2009 בתביעת נזיקין (א 005338/04) שהגישה משפחת זר כנגד המדינה בשל הנזקים שנגרמו לה לטענתה, בעקבות הפינוי באוקטובר 2002: "בהתחשב באמור אני דוחה את טענת התובעים, שהם פטורים מלפעול לפי דיני התכנון והבנייה הירדנים בבואם לבנות בחווה כיוון שהקרקע בבעלותם. (אין באמור כדי לקבוע שהוכחה בעלות מי מהתובעים במקרקעין נשוא התובענה. גם טענתם כי בהתאם לדין הירדני עסקה במקרקעין מתגבשת עם רכישת האדמה או תפיסת החזקה בה לאורך תקופה ארוכה לא הוכחה)."

בסופו של דבר תביעת משפחת זר נדחתה והתובעים חויבו בתשלום 30,000 ש"ח הוצאות למדינה.