וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן" מלכים א' פרק כא"
מכת מדינה
צווי הפינוי של המנהל האזרחי מ'אדמות מדינה'
בשנים 2005-2018
דוח זה הוא הראשון שמוקדש לבחינתם של מאות צווי פינוי שיחידת הפיקוח של המנהל האזרחי הוציאה בשנים 2005–2018 כנגד מה שמכונה 'פלישות' – בעיקר לאדמות מדינה. צווי פינוי נחתמים מכוחם של הצווים הבאים:
-
צו בדבר רכוש ממשלתי מס' 59, אשר נחתם ב-31.7.1967, שבועות ספורים לאחר המלחמה.
-
הצו בדבר מינויים וסמכויות לפי חוק השמירה על אדמות ונכסי המדינה מס' 1006, אשר יונק את כוחו מהחוק הירדני.
-
הצו השלישי, אשר מכוחו רק מעטים מצווי הפינוי נחתמו במקרים של מה שהמנהל האזרחי מכנה 'פלישה טרייה', הוא צו בדבר מקרקעין (סילוק פולשים) מס' 1472, שנחתם ב-28 בדצמבר 1999. צו זה משמש במקרים שהעבודות הן בנות שלושים יום או פחות.
צווי הפינוי הנדונים בדוח זה מתפרסים על שטח של כ-12,500 דונם (לאחר קיזוז חפיפות). צווי הפינוי דורשים מהרשויות הישראליות משאבים ומאמץ מנהלי מתמשך, והם כרוכים בפיקוח, בהתמודדות עם עררים ובאכיפה. לפיכך למיטב הבנתנו צווים אלו משקפים באופן אותנטי את סדרי העדיפויות של הרשויות הישראליות בכל הקשור למדיניות של ניהול הקרקע בגדה המערבית, ובשל כך גם את החזון הפוליטי ארוך הטווח של ישראל לשטחי הגדה המערבית. לנוכח כל מה שנכתב לעיל מצאנו שיש צורך להקדיש דוח שיציג בפעם הראשונה סקירה מקיפה של היבט זה של משטר המקרקעין שישראל משיתה על הגדה המערבית. על כל פנים יש לזכור כי צווי הפינוי מאדמות מדינה הם אמצעי אחד מתוך שורה של אמצעים שמטרתם היא צמצום הנוכחות הפלסטינית בשטחי C ושעבוד אדמותיה של האוכלוסייה הפלסטינית לטובת מפעל ההתנחלויות.