"בקתות עץ, משפחות שגרות במשאיות ואפילו בית מקנביס. ברותם, אחד היישובים הנידחים בישראל, חיים ללא ביוב וכבישים, במרחבים אדירים ופראיים. יש לו רק בעיה אחת — גם המטיילים גילו אותו".
זאת כותרת המשנה של הכתבה שפירסמה בסוף השבוע האחרון מירב מורן במוסף הארץ, על ההתנחלות רותם (הכתבה בהארץ - bit.ly/3w178To). קראנו את הכתבה בהפתעה מסוימת, גם מכיוון שאנחנו מכירים את המקום הזה מזמן; וגם מכיוון שלנו, יש איתו כמה בעיות קשות הרבה יותר, שהכתבת לא עלתה עליהן. היום נדבר עליהן כאן בקצרה.
נתחיל עם התמונה הגדולה ואז נרד לפרטים: הבעיה עם ההתנחלות רותם, היא שמדובר בחוליה נוספת של משטר האפרטהייד שישראל יצרה ומתחזקת בשטחים. בעולם שבו אנו חיים, לא נהוג לעשות כתבות יח"צנות למשטרי אפרטהייד. זה בגדול, ומכאן נרד בקצרה לפרטים:
בשנת 1979, החליטה ממשלת ישראל דאז, להקים בצפון בקעת הירדן היאחזות נח"ל נוספת בשרשרת היאחזויות שהיא הקימה החל מסוף שנות ה-60. שנים ספורות מאוחר יותר, הוקמה במקום בו יושבת ההתנחלות רותם, היאחזות נח"ל שהחליפה כמה וכמה שמות, עד שבסוף התקבע השם רותם. מיקומה של היאחזות הנח"ל - שבהמשך פורקה ובראשית שנות ה-2000 אוזרחה מחדש - לא היה מקרי: היא הוקמה על אדמות של העיירה טובאס, שנרשמו בתקופה הירדנית בטאבו על שם אוצר המדינה הירדני. כלומר מדובר באדמות ציבוריות של תושבי טובאס, שנועדו לשרת אותם. אבל לישראל היו תוכניות אחרות לגבי השטחים הללו. בשל כך, תהליך ביזת הקרקעות עבור ההתנחלות רותם וההתנחלות השכנה ממזרח, שדמות מחולה, היה פשוט למדי: הצבא העביר את הקרקעות הללו למתנחלים, בלא להוציא צו תפיסה או הפקעה, כפי שנעשה במקומות רבים אחרים במהלך אותו עשור.
מה גודל הקרקע שנבזזה שם בסך הכל? כ-1,600 דונם עבור ההתנחלות רותם, שבה חיים כיום כ-250 תושבים ועוד כ-3,700 דונם עבור ההתנחלות שדמות מחולה, שבה חיים כיום כ-670 אנשים. כך נוצר גוש רציף של כ-5,300 דונם, של אדמות ציבוריות שהועברו למתנחלים, שיחד עם שלושת שטחי האש, שמקיפים אותו מדרום וממערב (שטחי אש 900-902), נועד להשיג מטרה אחת: גירוש פלסטינים מעשרות אלפי דונם של שטחי מרעה וחקלאות, שהיו במשך דורות בשימוש קהילות הרועים שחיות באזור. האמת שעל מנת להבין זאת, אין צורך בהסברים שלנו. די לקרוא מה שהגברת שירה עמוסי, אחת מוותיקות ההתנחלות, אמרה לפני מספר שנים בראיון שמופיע באתר של מועצת יש"ע:
"השטחים סביב היישוב מקיפים שטח של כ-4000 דונם שבהם אנו רועים את הצאן וכך שומרים על האדמות..." (הראיון של שירה עמוסי - bit.ly/3MIPr0I).
אה, ראוי לציין שכ-4,000 הדונם הללו, משרתים את המשק המשפחתי של הגברת עמוסי שבן זוגה, דידי עמוסי, שמחלטר על הדרך גם כרבש"ץ המקומי; תועד מאיים ותוקף באלימות רועים פלסטינים שהעזו לרעות בלטיפונדיה המשפחתית, שהמדינה מסרה לרשות בני הזוג ברי המזל. הנה הקישור לפוסט, שהעלנו כאן לפני פחות משנתיים, שבו תיארנו קצת ממעלליו של הרבש"ץ והחקלאי מיסטר עמוסי, שמשכיל לשלב בין עסקיו הפרטיים ובין משרתו הציבורית, שבגינה הוא מקבל מהצבא רכב, נשק, סמכויות מרחיקות לכת, וגם משכורת כמובן: bit.ly/3MFehP4
מסתבר, שבעוד התושבים ב"ישוב האקולוגי" הזה, שבו חיים בהרמוניה דתיים וחילונים, עסוקים בבניית בתים מבוץ וקנאביס, בגידול במבוק על בסיס מי ביוב ובקשקוש אין סופי על חיים באיזו אידיליה דמיונית עם "הטבע", יש מי שדואג במקביל לתחזק את נישולם של הפלסטינים באזור, שברוב חוצפתם, מתעקשים להמשיך לחיות ולהתפרנס באופן דומה לזה של אבות אבותיהם במשך דורות רבים. זה כנראה בגלל שהפלסטינים שחיים שם באזור, בניגוד לעמוסי הרבש"ץ והטנדר 4X4 שהצבא נותן לו, הם לא חלק מ"הטבע".
בסוף בסוף, כמו בהרבה מקומות אחרים בגדה, כאשר מגרדים את הפטינה הדקיקה של ההצהרות היעני "רוחניות" וההתפלספויות המעייפות של המתנחלים ברותם (שלמעלה ממחציתם הצביעו בבחירות האחרונות למפלגות ימין וימין קיצוני - תוצאות הבחירות ברותם - bit.ly/3pVSF7j); ובעיקר אם טורחים לדבר גם עם הפלסטינים שחיים סביב ההתנחלות - אז מסתבר שה"המרחבים האדירים והפראיים", שכתבת הארץ התפייטה עליהם, הם אזור נוסף של הגדה המערבית, שישראל מנסה להנדס באמצעות הדיקטטורה הצבאית שהיא מתחזקת בגדה ובאמצעות המתנחלים שהביאה למקום.
