בתאריך ה-22.5.2023, חתם המפקד הצבאי של הגדה המערבית, האלוף יהודה פוקס, על צו תפיסה 19/23. צווי תפיסה הם צווים זמניים (לכאורה) שהצבא מוציא לצרכים שהצבא מגדיר כ"בטחוניים". בפועל, עד ראשית שנות ה-80, הצבא הוציא עשרות צווי תפיסה "זמניים" לשם הקמת התנחלויות, תוך הצגת צווים אלו כ"צווים ביטחוניים". מאות צווים נוספים הוצאו במהלך השנים, על מנת לשרת אינטרסים בטחוניים של המתנחלים (גדרות, כבישים, מצלמות, שערים סביב ההתנחלויות). צו תפיסה 19/23 גם כן נועד לשרת אינטרס של המתנחלים, אבל לא מדובר באינטרס בטחוני , אלא באינטרס שנועד לסייע למתנחלים להשתלט באלימות עבריינית, על שטח עצום ממזרח לכפר אל מע'יר. בואו שמעו כיצד.
צו תפיסה 19/23 משתרע על שטח קטן יחסית של 150 ממ"ר. אבל כשבוחנים את המפה שצורפה לצו, מתברר שעל ה-150 ממ"ר הללו, הצבא מתכוון להקים מחסום על דרך הגישה שמחברת את הכפר אל מע'יר עם רובן הגדול של אדמותיו, שנמצאות ממזרח לכביש שישראל פרצה בשנות ה-70 ומכנה "כביש אלון". למפת הצו - https://bit.ly/3XvTlA7
הנה קצת רקע עובדתי רלוונטי: הכפר אל מע'יר ממוקם כ-20 קמ' מצפון-מזרח לרמאללה. בסוף שנות ה-70, הוקמה ההתנחלות המבודדת והאלימה מאוד שילה מספר קילומטרים ממערב לכפר. במחצית השניה של שנות ה-90, החלו תושבי ההתנחלות שילה להקים מאחזים ממזרח להתנחלות. מייד עם הקמתם, תושבי אותם מאחזים החלו למרר את חייהם של תושבי אל מע'יר. הראשון, הגדול והאלים מבין המאחזים הללו, הוא מאחז עדי עד, שהפך למוקד טרור מתנחלים אלים במיוחד. אבל בכך רק החלו הבעיות של תושבי אל מע'יר.
חלפו להם קצת פחות משני עשורים ובשנת 2015, הוקם מאחז נוסף על אדמות אל מע'יר, בשם מלאכי השלום כ"נקמה" על רצח של מתנחל בשם מלאכי רוזנפלד, שנרצח לא רחוק משם. המאחז הוקם בתוך בסיס צבאי נטוש ובניגוד לחוק כמובן, חובר למערכת המים של הצבא, שמצידו ממשיך עד היום לעשות שימוש בחלק אחר של הבסיס, כמה עשרות מטרים מהמאחז. כן, קראתם נכון: במקום להעיף את המתנחלים שהשתלטו על בסיס צבאי נטוש, הצבא חיבר אותם למערכת המים שלו. אגב, מי שילם את חשבון המים? אנחנו לא יודעים לומר בוודאת, אבל סביר שאתם. לידיעה בעיתון הארץ משנת 2015 - https://bit.ly/3hlMtEB
שנים ספורות לאחר הקמת המאחז, המתנחלים במקום החלו לפרוץ דרך עפר פיראטית בתוך אדמות תשבי אל מע'יר, שנסגרו על ידי הצבא, עבור "שטח אש 906". בקצה הדרך שאורכה כ-5 קמ', הוקם בשנת 2020 מאחז נוסף - שנקרא כיום "חוות הרשאש" (על שם המעיין הסמוך שגם עליו מתנחלים מנסים להשתלט). אימונים ברוב "שטח האש" הזה אינם מתקיימים מזה עשרות שנים, אבל הצבא מעולם לא ביטל את צו הסגירה, על מנת להמשיך להגביל את כניסת בעלי האדמות לעשרות אלפי דונם של תושבי הכפר. בכל מקרה, כפי שניתן לראות בקלות בשטח, צו הסגירה הזה לא חל על המתנחלים, שהשתלטו על שטח בן כ-15 אלף דונם מאדמות אל מע'יר והכפר דומא (מצפון לאל מע'יר), בתוך "שטח אש 906".
בפברואר האחרון, ממשלת ישראל המושחתת והגזענית, החליטה כזכור "להכשיר" 10 מאחזים. אחד מהם הוא מאחז "מלאכי השלום" (https://bit.ly/3Nv7qct). "הכשרה", במידה ואכן בכלל תהיה שם אי פעם, תדרוש הפקעת קרקעות מסיבית שספק רק אם היא אפשרית מבחינה משפטית. את זה מבינים הכי טוב המתנחלים עצמם. אז מה עושים במצבים כאלו? ממשיכים להשתולל בחסות המועצה האזורית העבריינית מטה בנימין, ולבנות במהירות בצורה בלתי חוקית כדי לקבוע עובדות בשטח. כל זה כאמור, עשרות מטרים בודדים מבסיס צבאי שהחיילים השוהים בו, אחראים להעניק למתנחלים במקום, שירותי שמירה 24/7.
בשבועות האחרונים, מתנחלים הקימו מאחז נוסף מדרום למאחז "מלאכי השלום". בכך הם מתכוונים להשתלט על גם על חלקו הדרומי של אדמות אל מע'יר ועל חלקו הצפוני של כפר מאלכ. התוכנית היא להתחבר לאזור שנקרא ראס א-תין, משם גורשו לפני שנה משפחות בדואיות, על ידי מתנחלים שהגיעו לאזור מההתנחלות כוכב השחר. אחרי גירוש הבדואים מעין סאמיה לפני מספר שבועות (https://bit.ly/3rbF8MJ), המתנחלים מתפנים להמשיך ולגרש קהילות פלסטיניות נוספות מכל המרחב שנמצא בין כביש אלון ובין הבקעה. הכל קורה בחסות ובעזרת הצבא. המחסום החדש, שהצבא מתכוון להציב על כביש הגישה המזרחי לאל מע'יר, הוא עוד נדבך בתוכנית הזו.
למפה של האזור - https://bit.ly/444u5Dt
