יום חמישי ה-30.9.2021, היה יום לא מוצלח עבור פ', תושב הגדה המערבית. פ' הוא קבלן עבודות עפר, בבעלותו באגר מתוצרת חברת דוסאן הדרום קוריאנית. ביום זה, הוא עבד בפאתי הכפר ג'בע מצפון לירושלים, בהכשרת שטח שנועד להיות פארק מתקנים והרפתקאות עבור ילדי הכפר והאזור. זה לא דבר טריוויאלי בגדה המערבית, הסובלת מחוסר גדול של תשתיות ומתקנים המיועדים לילדים.
העבודות נעשו במרחק של כ-100 מטר מכביש עוקף רמאללה שישראל פרצה וסללה באמצע שנות ה-90, בתוך שטח B, שעל פי הסכמי אוסלו, נתון לאחריות הרשות הפלסטינית בכל הקשור לסמכות לתכנן ולהנפיק היתרי בנייה. נזכיר כי שטח B משתרע בסך הכל על כ-21% משטחי הגדה המערבית והוא כולל בתוכו את רוב שטחם הבנוי של הכפרים הפלסטינים.
אך למרות כל זאת, בעודו עובד במקום, הגיעו פקחים של המנהל האזרחי והחרימו את הבאגר שלו, באמתלה שהעבודות הן בלתי חוקיות מכיון שהן נעשות בתוך "צו איסור בניה". על הטופס שפקחי המנהל האזרחי הותירו בידי פ', לאחר החרמת הבאגר, נכתב כי מספר התפיסה הוא "פ.ב 190/21". כלומר זו היתה ההחרמה 190 במספר מפלסטינים (האות פ') באזור "בנימין" (האות ב') בשנת 2021. המשמעות היא שהמנהל האזרחי מנהל רישום נפרד של טובין שהוחרמו מפלסטינים ומאלו שהוחרמו מישראלים. מומלץ בהקשר זה, לחזור ולקרוא את הפוסט שפרסמנו לפני כחודשיים, שבו הראינו כיצד המנהל האזרחי מנסה להתחמק מלענות על השאלה: כמה החרמות טובין היו מפלסטינים וכמה מישראלים בשבע השנים האחרונות? (https://bit.ly/3rZA1xs)
חלקכם תוהים, מן הסתם, כיצד זה שהצבא מוציא צו איסור בניה בשטח B? ובכן, בשנת 2013 פרסמנו בעיתונות שהצבא מוציא צווים צבאיים שונים, וביניהם גם צווי איסור בנייה, במקומות שנמצאים בתוך שטחי הרשות הפלסטינית. (קישור לידיעה בעיתון הארץ - http://bit.ly/2OiFMAf). אלא שאז עדיין לא הבנו מה היקף התופעה. לשם כך היינו זקוקים לעוד כמה שנים של עבודה.
לפני קצת למעלה משנה, במלאת 25 שנה להסכם אוסלו ב', פרסמנו מפה של הצווים הצבאיים שהצבא הוציא לאחר שנת 1995 ולכן מפרים את ריבונות הרשות הפלסטינית. (קישור למפה - https://bit.ly/2JXdWeG). אחד מאותם צווים הוא צו איסור בניה 1/96 - מכוחו הוחרם הבאגר של פ'.
צו 1/96 נחתם ב18.8.1996 והוא מחלק בפועל את הכבישים בגדה המערבית לשלוש קבוצות:
1. כבישים שאין הגבלה על הבניה משני צידיהם
2. כבישים שקיים איסור לבנות לאורכם במרחק של 75 מטר ומטה מכל צד.
3. כבישים שקיים איסור לבנות לאורכם במרחק של 120 מטר ומטה מכל צד.
(קישור לצו - https://bit.ly/3EQkhjF. ולמפת הצו הנלווית לו - https://bit.ly/3yhRsuf).
בעוד הכבישים מהקבוצה הראשונה הם כבישים צדדיים שמחברים בין כפרים פלסטיניים, הכבישים בקבוצות השנייה והשלישית, הם כבישים רחבים יותר - שחלקם נמצאים אף בתוך שטחי הרשות הפלסטינית. כן, קראתם נכון, בשנת 1996 הצבא הוציא צו, שבין השאר אוסר על בנייה בתוך שטחים שישראל העבירה - פחות משנה קודם לכן - לרשות הפלסטינית במסגרת הסכמי אוסלו.
אלא שבפועל, כמו במקרה של צווים רבים נוספים, גם הצו הזה נאכף באופן סלקטיבי ביותר ולא חסרות דוגמאות לבנייה בהתנחלויות במרחק מטרים בודדים מכבישים שאסור לכאורה לבנות בסמוך אליהם.
איתרע מזלו של פ', ושל הארגון שמממן את בניית הפארק. המקום שבו הם בחרו לבנות נמצא בתוך שטח אסור לבנייה על פי צו 1/96 - על אף שהוא כאמור נמצא כולו בתוך שטח B. האם לפלסטיני שלא כתב דוקטורט בדיני הכיבוש הישראלי, יש סיכוי לדעת זאת? ברור שלא. אבל פ' למד זאת על בשרו, לאחר שנאלץ לשלם למנהל האזרחי כופר בסך 6,862 ש"ח על מנת לשחרר את הבאגר שלו. הנה עוד דרך לעשות כסף כפי שיכול להעיד מר יזהר יהב, "הממונה על אזור בנימין" ביחידת הפיקוח של המנהל האזרחי, שחתם על טופסי השחרור של הבאגר ממגרש ההחרמות של המנהל האזרחי.
