ממערב לרמאללה ישנו כפר קטן ויפה שנחבא בתוך ואדי חקלאי מטופח בשם עין קניא. עוד טיפה מערבה ישנה התנחלות בשם דולב. עין קניא על גלגוליו השונים קיים כאלף שנה, ההתנחלות דולב הוקמה בשנת 1983 כ-1.5 קילומטר ממערב לעין קניא על אדמות שנתפסו ל"צורכי בטחון" באותה השנה. וזאת 3 וחצי שנים לאחר מתן פסק דין אלון מורה, שבו המדינה התחייבה כזכור להפסיק לתפוס קרקעות, כביכול ל"צורכי ביטחון", לשם הקמת התנחלויות. כמו במקרים רבים נוספים בגדה, עם הקמת ההתנחלות, הפכה הדרך ההיסטורית שחיברה את עין קניא עם הכפרים שממערב לו, לדרך הגישה של ההתנחלות.
במהלך השנים הראשונות של האינתיפאדה השנייה, ישראל, שוב, כמו במאות מקרים אחרים, אסרה על פלסטינים לעשות שימוש באותה דרך גישה לכפר השכן שממערב, ובהמשך חסמה אותה לחלוטין. אבל שימו לב לפרט הקטן אך החשוב הבא: את המחסום היא הציבה לא בסמוך להתנחלות, אלא במרחק של קצת פחות מחצי קילומטר ממזרח אליה. כתוצאה מכך, שטחים נרחבים הנטועים כרמי זיתים אשר נשארו ממערב למחסום, אינם נגישים באופן סדיר לתושבי הכפר.
למי הם כן נגישים? למתנחלי דולב כמובן. וכך, בשנה האחרונה, "הנוער של דולב" בסיוע ההתנחלות משתלט בפועל על חלקות בבעלות פלסטינית שנמצאות באותם שטחים, שאליהם אבדה הגישה בשל חסימת הדרך. איך משתלטים? כמקובל במקומות אלו: בונים מגדל תצפית וקוראים לו על שם נערה שנרצחה על ידי פלסטינים; משתלטים על מבנה חקלאי קדום, בלב כרם זיתים עתיק, הופכים אותו ל"זולה" ובונים פרגולה; מושכים קו מים ומתחילים לגדר חלקות ולנטוע בהן עצים. ברוכים הבאים ל"מצפה רינה".
אגב, כל זה קורה 70 מטר מעמדה צבאית שנמצאת שם זה למעלה מעשור, ובתוך שמורת טבע "דולבים" שהוכרזה במקום על ידי ישראל בשנת 1983, שבה אסור להזיז אבן על פי החוק. מעניין מה יש לצה"ל ולרשות הטבע והגנים לומר בעניין זה. צווי הריסה אומנם הוצאו לכל המבנים הללו כבר בשנת 2020, אבל לא נראה שדחוף למישהו במנהל האזרחי לממש אותם.
