תמונת החייל שיורה מטווח אפס בהרון אבו עראם תהפוך לאחת מאותן תמונות שיסמלו תקופה. התקופה שבה דמם של פלסטינים בגדה המערבית הפך להפקר.
בשעות אחה"צ של יום שישי ה-1.1.2021, הרון אבו ערם נורה על ידי חייל בצווארו ונפצע אנושות בשעה שנאבק במספר חיילים שבאו להחרים את הגנרטור של שכנו בכפר ח'ירבת א-רכיז, ממזרח ליטא. כיצד קרה שחייל ירה באדם יחף ולא חמוש בגלל גנרטור ? היום נספר כאן איך.
נתחיל עם קצת רקע: בשנת 1995 ישראל ואש"ף חתמו על הסכם אוסלו ב' שבעקבותיו חולקה הגדה המערבית לשלושה סוגים של אזורים: אזור A הוא אזור שבו הרשות הפלסטינית שולטת לכאורה גם בהיבטים האזרחיים וגם הבטחוניים, והוא מתפרש על 18% מהגדה המערבית. אזור B הוא אזור שבו הרשות הפלסטינית שולטת על ההיבטים האזרחיים ובכללם גם כל סמכויות התכנון, והוא מתפרש על 21% מהשטח. שאר 61% משטח הגדה המערבית הם שטח C שעל פי הסכמי אוסלו ישראל היתה צריכה לסגת מרובם המוחלט עד למאי 1999. אך זה לא קרה כידוע. על הסכמי אוסלו תוכלו לקרוא עוד במסמך שפרסמנו לא מזמן, במלאת 25 שנה לחתימתם.
מה שכן קרה בשטחי C, שהם כאמור רוב שטח הגדה המערבית, הוא שישראל בניגוד להתחייבותה עושה מאמצים עצומים בעשורים האחרונים להשתלט עליהם ולספחם בפועל. בשנה וחצי האחרונה, הסיפוח הרשמי של שטחי C אף הפך להתחייבות אישית של נתניהו. אך זו כמו אין סוף התחייבויות אחרות שלו, לא קוימה.
"הבעיה" של ישראל היא שבשטחי C חיים מאות אלפי פלסטינים. כמה בדיוק חיים שם? על פי סקר מקיף שערך המשרד לעניינים הומניטריים של האו"ם (OCHA), בשנת 2014 חיו בשטחי C כ-300 אלף פלסטינים, שהם כ-10% מהאוכלוסייה הפלסטינית של הגדה המערבית.
אז כיצד מספחים שטח שחיים בו בין היתר גם מאות אלפי פלסטינים?
משקיעים מיליארדים בתשתיות כבישים, מים ותקשורת, בונים עשרות אלפי יחידות דיור בהתנחלויות ומקימים כ-150 מאחזים שבהם אלפי מבנים לא חוקיים, שנועדו להשתלט על כמה שיותר קרקע לישראלים בלבד. אבל כל זה לא מספיק, כי ישראל רוצה את כל האדמה אבל ללא מאות אלפי הפלסטינים שחיים עליה. אז כדי להיפטר מהם ישראל נוקטת במקביל באמצעים שונים שאמורים להשלים זה את זה. נזכיר רק כמה מהעיקריים שבהם בקצרה:
"שטחי אש" - ישראל הכריזה על קרוב למליון דונם בשטחי C כשטחי אש, שהם שטחים סגורים לכניסת פלסטינים (גם ישראלים לכאורה). הכפר א-רכיז שבו גר הרון אבו עראם, נמצא ממש על הגבול של אחד מהם, "שטח אש 918" שמו. בשטח זה ישנם עוד 11 כפרים קטנים שישראל עושה מאז 1967 מאמצים גדולים על מנת לגרשם. בשנת 2015 פרסמנו דו"ח מפורט על העניין הזה. שווה גם לחזור ולקרוא את הכתבה של Amir Ben-David שפורסמה ביולי האחרון, בדיוק על האזור הזה.
הגבלת בנייה ופיתוח תשתיות – ככלל, ישראל אוסרת על פלסטינים לבנות בשטחי C ועד היום היא הוציאה כ-19 אלף צווי הריסה למבנים פלסטינים שונים בשטחים אלו. איסור זה כולל כמובן גם את הכפר א-רכיז שבו בלבד ישנם כ-20 צווי הריסה.
גירוש פלסטינים מ"אדמות מדינה" – המושג "אדמות מדינה" בגדה המערבית מתייחס לשטח שגודלו נע בין 1.5-3 מיליון דונם (תלוי את מי שואלים ובאיזה יום). בפועל, מדובר באדמות שהשלטון הישראלי מייעד כמעט אך ורק לישראלים. בשל כך, הצבא מוציא כל הזמן צווי פינוי בעיקר כנגד פלסטינים "שפולשים" לאדמות שישראל הפקיעה מהם, והעבירה להתנחלויות או מאחזים. אחד המאחזים הללו הוקם בשנת 2002, כ-800 מטר ממערב לביתו של הרון אבו עראם וקוראים לו אביגיל. על צווי הפינוי שישראל הוציאה רק בין השנים 2005-2018, פרסמנו יחד עם ארגון 'חקל' דו"ח מפורט לפני כחצי שנה. כאן תוכלו לצפות בראיון שערכנו לקראת פרסום הדו"ח עם השכנים של הרון אבו עראם.
אבל כל זה לא מספיק, כי הפלסטינים מתעקשים בחוצפתם להמשיך ולהתגורר בכפרים שבהם הם חיים דורי דורות. לכן צריך להפעיל עליהם עוד לחץ ועוד אלימות כל הזמן. ומי נחוש ומתאים יותר למשימה זו מאשר המתנחלים עצמם? לשם כך בדיוק הקצה לאחרונה "המשרד לענייני התיישבות" 20 מיליון ש"ח שיועברו למתנחלים בגדה. אפשר לסמוך עליהם שהם יהיו יותר נחושים והרבה יותר אלימים מאשר אותם חיילים שבאו להחרים את הגנרטור ועל הדרך ירו כדור חי בצווארו של הרון אבו עראם מטווח אפס.
