ביום רביעי (14.6.2023) פרסמנו יחד עם ארגון 'חקל' את דו"ח "הופקע מהקשרו". הדו"ח עוסק בצווי ההפקעה לצרכי ציבור שהצבא הוציא עד סוף שנת 2022 (https://bit.ly/3p4RN34). פוסט שלישי בסדרה.
בפוסט הקודם סיפרנו כיצד הוקמה ההתנחלות מעלה אדומים מזרחית לירושלים (https://bit.ly/46dhzDa). היום נתאר כיצד הוקמה התנחלות מבודדת ואלימה בשם עפרה על אדמות הכפרים עין יברוד וסלוואד מצפון מזרח לרמאללה. קבלו רמז: גם שם הצבא הוציא צו הפקעה ל"צרכי ציבור". עכשיו נחשו רק "לצרכיו" של איזה "ציבור".
בשנות שלטונו בגדה המערבית (1948-1967), הפקיע השלטון הירדני את זכות ההחזקה והשימוש במקרקעין, בשלושה ערוצים מקבילים. הערוץ הראשון הוא חוק הקרקעות מ-1953. הערוץ השני, המהיר יותר, הוא הפקעות ל"צרכי צבא ובטחון" בהתאם לתקנות ההגנה הירדניות (תקנה 2, 1939); הסמכות להפקיע מקרקעין לצרכי צבא ובטחון היתה נתונה לראש הממשלה וההפקעה נכנסה לתוקף לאחר החלטתו ותפיסת החזקה. הערוץ השלישי הוא הפקעות לצורך חפירות ארכיאולוגיות. אין בידינו מידע מלא לגבי מספר ההפקעות הירדניות או גודל השטח שהופקע באמצעות הערוצים הללו. בעקבות עתירה שהוגשה בשנת 2014 כנגד כוונת המדינה להכשיר את ההתנחלות עופרה, חשפה המדינה את המסמכים הירדניים משנת 1966, שבאמצעותם הופקעו בין היתר גם כ-260 דונם מתושבי הכפרים עין יברוד וסלואד, לשם הקמת בסיס צבאי בסמוך לכביש ההיסטורי רמאללה-יריחו. תשע שנים לאחר מכן, השתלטו מתנחלי עופרה על הבסיס הירדני הנטוש והפכו אותו להתנחלות הישראלית הראשונה באזור רמאללה.
אלא שבמקרה של עופרה, מהר מאוד התברר כי תוכניותיהם של המתנחלים אינן מוגבלות לשטח שהופקע על ידי הירדנים. תצלום אווירי של ההתנחלות משנת 1980, דהיינו כחמש שנים לאחר הקמתה, מלמד כי המתנחלים החלו לבנות את בתיהם על קרקעותיהם הפרטיות של תושבי הכפר עין יברוד (כלומר מחוץ לתחום צו ההפקעה), השוכנות מאות מטרים ספורים ממערב למקום.
במקביל להשתלטות הפיראטית של המתנחלים על קרקעות פרטיות של פלסטינים שנותרו מחוץ לשטח צו ההפקעה הירדני, דנה הממשלה ב-1980 באפשרות להשתלט על אדמות פרטיות נוספות של תושבי הכפרים עין יברוד וסלואד. הדיונים התקיימו בוועדת השרים לענייני התיישבות, שבראשה עמד שר החקלאות אריאל שרון. הבעיה עימה ביקשה הוועדה להתמודד היתה חסרונן של אדמות מדינה סביב ההתנחלות הצעירה. בדיון שקיימה הוועדה בעניין זה ב-22.5.1980, אמר שר החינוך זבולון המר: "נאמר כאן כי נבדק עד בערך 2 ק"מ מסביב. אני מציע שתנתן לנו אינפורמציה מה קורה מייד אחרי זה. כלומר, אולי יש פתרון לכך או לכך, ואז אולי נחליט על דרכים שתפרצנה, הרי שדרך אתה כן יכול לפרוץ". עוזר שר החקלאות לענייני התיישבות אורי בראון ענה להמר: "הייתי בועדה שבדקה נושא זה בטווח לא של 2 ק"מ, אלא של 8 ק"מ ואין – זה הכל שטח מוסדר". שר החקלאות שרון התעניין הרבה פחות בסוגיה של חוקיות ובעלות על הקרקע; הוא היה מודאג בעיקר מהאפשרות שפלסטינים יבנו על אדמותיהם הפרטיות, שנמצאות על הגבעה בסמוך להתנחלות: "גבעה מסולעת זו, אינני מבין מדוע אי אפשר להכניס אותה לתחום התכנון, כדי ראשית לעצור את הבניה במקום. צריך לקחת שם היקף מסוים ולסגור אותו בתוך קו של תכנון, כדי שלא יבנו מסביב. הרי הם יבנו וירדו בבניה עד לגדר הישוב היום".
לימים התברר כי חששותיו של שרון התבדו. בעלי הקרקעות הפלסטינים לא בנו על הגבעה. מי שדווקא כן בנו עליה היו בני הדור השני של מתנחלי עופרה, שהקימו על הגבעה את המאחז הבלתי חוקי עמונה. מאחז עמונה פונה סופית בראשית 2017, שמונה שנים לאחר שבעלי הקרקעות הגזולות עתרו לבג"ץ בדרישה לפנות את הפולשים. הקמת מאחז עמונה בסוף שנות ה-90 היתה נדבך בתוך מהלך של השתלטות על אלפי דונם של אדמות פרטיות, ברדיוס של מספר קילומטרים סביב עופרה. ביטויו העברייני ביותר של מהלך זה הוא מאות בתים שנבנו על קרקעות בבעלות פלסטינים בתוך ההתנחלות עופרה. במסד הנתונים שערך תא"ל (מיל') ברוך שפיגל ("דו"ח שפיגל"), שהמדינה סירבה בשעתה לחשוף באופן רשמי ושהודלף ב-2009, נחשף לראשונה מסמך רשמי המתאר את ממדי ההשתלטות על קרקעות פרטיות סביב עופרה:
בניה בהיעדר תכנית מאושרות:
כל הישוב אינו מוסדר בתוכניות מתאר בתוקף. רוב הבניה בישוב על אדמות פרטיות רשומות ללא בסיס חוקי כלשהו וללא אפשרות הכשרה.
1. היישוב הוותיק - למעלה מ-200 מבני קבע למגורים, מבנים חקלאיים, מבני ציבור, הכשרות שטחים, דרכים, מטעים בתחום היישוב הוותיק (שלגביו הוגשה תוכנית 221, שכאמור, לא קודמה בשל בעיית בעלות).
2. שכונת רמת צבי – מדרום ליישוב הוותיק – כ-200 מבני קבע וכן הכשרות שטח ופיתוח לבניית קבע נוספת, כולה על אדמות פרטיות תוך השגת גבול.
