במסגרת מדיניות "המקלות והגזרים" עליה הכריז שהב"ט לאחרונה, אושר לקדם את תכנית הקמת בית חולים פלסטיני על אדמות פרטיות בבעלות פלסטינים בשטח C, שנתפסו בעבר ב"אופן זמני" עבור הבסיס הצבאי "שדמה", מזרחית לעיירה בית סחור המאוכלסת ברובה על ידי פלסטינים נוצרים. קידום התוכנית כרוך בביטול צווי התפיסה והחזרת הקרקע לבעליה המקוריים.
בשנת 1971 הוציא צה"ל מספר צו תפיסה לשטחים בבעלות פלסטינים ממזרח לבית סחור במקום שנקרא עש ע'רב (عش غراب שפירושו בערבית 'קן העורב'), לשם הקמת בסיס צבאי בשם "שדמה" במקום בו היה בסיס ירדני קטן עד שנת 1967. בשנת 1983 נתפסו שטחים נוספים באותו אזור.
בשנת 2002 החל סלילתו של כביש העוקף את בית לחם ממזרח, היוצא מהר חומה לעבר ההתנחלויות נוקדים ותקוע. הכביש, המוכר בכינויו "כביש ליברמן" (ליברמן מתגורר נוקדים) עובר כמה מאות מטרים ממזרח ל"שדמה". עם השלמת בניית גדר ההפרדה סביב ירושלים בשנת 2006, הבסיס "שדמה" פורק וננטש. שנתיים מאוחר יותר עם השלמתו של "כביש ליברמן", החלו המתנחלים בניסיונות השתלטות על הבסיס הנטוש. ההשתלטות על הבסיס היא חלק משיטת הפעולה הישראלית, המתבססת בין היתר על בניית מאחזים אזרחיים וצבאיים לאורך עורקי תחבורה מרכזיים.
בשנת 2010, לחץ המתנחלים הביא לחזרת הצבא למקום. בשנת 2013 החלו המתנחלים באישור הצבא לשפץ את המבנים הישנים במקום על מנת להופכם למה שהוגדר על ידם אז כ"מרכז תרבות" בו התקיימו פעילויות תרבותיות בימי שישי. החל מסוף שנת 2015, המקום משמש שוב את הצבא לשם שליטה על כל האזור ממזרח לבית לחם.
קידום התכנית לבניית בית החולים הוא יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. מדינת ישראל משקיע ביום יום מאמצים רבים על מנת שפלסטינים לא יוכלו לעשות שימוש באדמות שטח C. קידום תוכנית זו אם אכן יתרחש, אינו כרוך בשום "טובה" או "ג'סטה" שישראל מבצעת כלפי הפלסטינים. על ישראל חלה חובה להחזיר לבעליהן אדמות שנתפסו ושהצבא אינו עושה בהן שימוש ועל ישראל חלה חובה לדאוג לרווחתה ובריאותה של האוכלוסייה הפלסטינית החיה בשטחי הגדה המערבית.
בחירתו של ליברמן לפעול דווקא באזור זה "קרוב לבית" לא צריך להפתיע. היא ביטוי אחד נוסף של מדיניות "ההפרד ומשול" של מתן צ'ופרים לאוכלוסייה הנוצרית הנתפסת כ"מתונה" תוך ניסיון לתקוע טריז בינה ובין הרוב המוסלמי של אוכלוסיית הגדה המערבית.
