כבר הרבה זמן לא דיברנו על מה שקורה בהתנחלות כרמי צור.
נתחיל עם תזכורת קצרה: לפני כארבע וחצי שנים, חשפנו שראש המועצה האזורית גוש עציון, איש הימין הקיצוני שלמה נאמן, מתגורר בבית שנבנה בניגוד לחוק על אדמה בבעלות פרטית של פלסטינים. הבית נבנה במאחז לא חוקי בסמוך להתנחלות המבודדת, הקיצונית והאלימה כרמי צור. (קישור לידיעה על נאמן בעיתון הארץ - https://bit.ly/3ov0DnG).
ההתנחלות כרמי צור הוקמה עוד בראשית שנות ה-80, על גבעה בין הכפר בית אומר והעיירה חלחול, על מנת להפריד בין שני הישובים הפלסטינים הגדולים שנמצאים בין בית לחם וחברון. ההשתלטות על השטח נעשתה באותו אופן שבו השתלטה ישראל באותה תקופה על מאות אלפי דונם נוספים בגדה המערבית: הכרזה על "אדמת מדינה". במקרה זה ישראל הפקיעה קרוב ל-170 דונם מתושבי בית אומר וחלחול, חלקם שטחים טרשיים, שהיו פחות מעובדים, וחלקם שטחים חקלאיים מעובדים לעילא ולעילא שישראל החליטה משום מה שהם לא מעובדים.
על השטחים הללו הוקמה ההתנחלות. אבל 170 דונם לא הספיקו למתנחלים באזור זה. ברור שלא. גם אם המדינה היתה מפקיעה עבורם 1,700 דונם זה לא היה מספיק להם. כי אצל מתנחלים, מהסוג של אלו שגרים בהתנחלות כרמי צור, שום דבר לא מספיק. (קישור לתוצאות הבחירות האחרונות בכרמי צור - https://bit.ly/3ECFe1x).
בשנת 2007 ההתנחלות הוקפה בגדר חשמלית וגישתם של בעלי הקרקעות לכ-200 הדונם שנותרו בתוך הגדר ההיקפית - שהוגדרו על ידי הצבא כ"שטח צבאי סגור" שהכניסה אליו אפשרית רק בתיאום - הפכה לקשה עד בלתי אפשרית. עבור מתנחלי כרמי צור, מצב זה היווה ומהווה הזדמנות להשתלט על אותן קרקעות. זה התחיל במגרש ספורט, והמשיך בזריקת פסולת בניין ופריצות דרכים.
התופעה הזו אופיינית כמובן לא רק לכרמי צור, אלא גם לתנחלויות נוספות שסביבן נבנו גדרות היקפיות באותן שנים, כגון: איתמר, פסגות, עטרת, אדרת וקריית ארבע. (קישור לידיעה שפרסמנו על התופעה הזו בעיתון הארץ - https://bit.ly/3m3vqqj).
אבל כמו כל תופעה של גזל אדמות פיראטי בגדה - שהמדינה מאפשרת ולעיתים קרובות אף מעודדת -גם התופעה של השתלטות על שטחים בתוך השב"ם של כרמי צור, נמשכת לה באין מפריע. בחודשים האחרונים, המתנחלים במקום השתלטו על שטח חקלאי בן כ-18 דונם בכניסה להתנחלות. מדובר באדמות חקלאיות של פלסטינים, אשר המתנחלים החלו להשתלט עליהן בהדרגה כבר בסוף שנות ה-90, באמצעות מניעת גישה, פריצות דרכים ובהמשך באמצעות הפיכתו של חלק מהשטח לגינה ציבורית.
אך כנראה שבחסות מגיפת הביזה והאלימות שמשתוללת בגדה בשנים האחרונות, המתנחלים במקום הגיעו למסקנה שבשלה השעה לשים רגל על הגז ולהשתלט על שאר האדמות שנשארו באזור. סביר להניח שסוגיית עלות העבודות במקום נפתרה בקלות, לאור העובדה שראש המועצה האזורית, עובר שם מדי יום בדרכו לעבודה ובחזרה.
