ממשיכים עם סדרת המאחזים שממשלת ישראל המושחתת והגזענית הודיעה על הכשרתם. היום נקפוץ לבקר בדרום הגדה המערבית, למאחז מבודד, אלים וקיצוני בשם עשהאל, שהוקם לפני כ-20 שנה על אדמות הכפר הפלסטיני סמוע.
סמוע הוא הישוב הפלסטיני הגדול, הדרומי ביותר בגדה המערבית. אדמותיו ההיסטוריות של סמוע, משתרעות על קרוב ל-140 אלף דונם. קצת למעלה ממחצית השטח הזה, נותר לאחר 1948 מדרום לקו הירוק, כלומר בתוך שטח מדינת ישראל. כמחצית מהשטח שנותר בתוך ישראל הועבר לקק"ל, והפך החל משנות ה-60, ל"יער יתיר". נחזור טיפה צפונה לשטחי הכפר שנותרו בתוך הגדה המערבית: חלקים גדולים משטחים אלו נבזזו על ידי ישראל, החל משנות ה-80, כאשר הצבא הכריז על מאות אלפי דונם ברחבי הגדה המערבית כ"אדמות מדינה". כך הוכרזו גם כ-4,400 דונם מאדמות סמוע שנמצאים מדרום לישוב, בינו ובין כפרי הרועים שלו (ח'רבות). הבחירה לבזוז שטחים שנמצאים מדרום לכפר, נועדה לשם הקמת שרשרת של התנחלויות ומאחזים שיחצצו בין סמוע ובין הקו הירוק. כך הוקמו להן לאורך שנות ה-80 ההתנחלויות בית יתיר ושני-ליבנה (שרק חלקה הצפוני בתוך הגדה המערבית).
בשלהי שנות ה-90 (אחרי הסכמי אוסלו), ישראל פרצה את חלקו הדרומי של כביש הטבעת סביב דרום הר חברון. בכך למעשה הושלמה מערכת הכבישים העוקפים סביב חברון והכפרים שנמצאים סביבה. מערכת כבישים זו נועדה להשיג שני דברים שהם למעשה אחד: 1. למנוע מהישובים הפלסטינים להתפתח. 2. לחבר בין ההתנחלויות שנבנו באזור זה. בסמוך למערכת הכבישים הזו, נבנו בשנים הראשונות של האינתיפאד'ה השנייה מספר מאחזים לא חוקיים, אביגיל, מצפה אשתמוע ועשהאל. המאחזים המבודדים והאלימים הללו, נועדו להשתלט על השטחים הפתוחים שנותרו בין ההתנחלויות הרשמיות. הכל בחסות ובליווי צמוד של מוסדות המדינה ובראשם הצבא כמובן. ככה עובדים כאשר הערך העליון הוא גירוש ונישול פלסטינים.
חלפו 20 שנה ומה שהחל כזוג קרוואנים ומגדל מים לא חוקיים עם שומר (אחיו הגדול של פוליטיקאי שלימים יסית עם קריאה "למחוק את חווארה") הפך למאחז שבו מתגוררות עשרות משפחות, בבתים שכנגד כולם תלויים ועומדים צווי הריסה שהוציא המנהל האזרחי. אבל עם עשרות מבנים לא חוקיים במאחז לא חוקי לא משתלטים על אלפי דונם של חקלאות ומרעה השייכים לתושבי סמוע וכפרי הבת סביב. לשם כך הוקם בשנת 2019 מאחז/חווה בלתי חוקי נוסף שנמצא כמה מאות מטרים ממערב לעשהאל. מה שקרה מאז, הוא שטרור האפרטהייד הלאומני שהגיע למקום עם הקמת עשהאל לפני 20 שנה, מותז עתה על אלפי דונם סביב. בעשהאל הם קוראים לזה: "חיים את החלום". אפשר לגמרי לסמוך על המתנחלים שם, שהם ידאגו לכך שהחלום הזה ימשיך להיות חלום הבלהות של כל מי שחי שם באזור דורות רבים לפניהם.
