על פי המסורת האיסלאמית הקדומה, בילאל אבן רבאח היה אחד מראשוני ונאמני מקורביו ("סחאבה") של הנביא מחמד, ובזכות קולו הערב הפך למאד'ן (האדם שקורא למאמנינים להתפלל) במסגד הראשון שהקים מחמד בעיר מדינה. כמנהגן של דתות, גם במקרה של בילאל אבן רבאח ישנן מסורות סותרות היכן הוא קבור: על פי המסורת הדומיננטית ביותר הוא קבור בדמשק בירת הח'ליפות האומאית. מסורת שניה טוענת שהוא קבור בעמאן. ואילו על פי מסורת שלישית הוא קבור בכלל בהתנחלות אלון מורה. מוזר, אה?
פרק שני בסדרת האתרים הקדושים הבזוזים - בעקבות פרסום הדו"ח החדש של חברות ארגון מחסום ווטש שעוסק בהשתלטות ישראלית על אתרים קדושים לאוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית.
ההתנחלות אלון מורה החלה את דרכה על אדמות הכפר רוג'יב שנתפסו על ידי הצבא בשנת 1979 "לצרכי בטחון". בעקבות עתירה שהוגשה נגד הקמת ההתנחלות, היא פונתה ממקומה המקורי והועתקה כמה קמ' צפונה לג'בל כביר. לא חלפו להן מספר שנים ומתנחלי אלון מורה החלו להשתלט בחסות הצבא, על שטחים פרטיים סביב אדמות המדינה הירדניות שהוקצו להם באופן רשמי, השייכות לתושבי הכפרים הפלסטינים עזמוט ודיר אל חטב. מתנחלי אלון מורה בנו עליהם עשרות בתים, פרצו דרכים וסללו כבישים, רק שהפעם הם למדו לקח ועשו זאת בלא שום צו צבאי. השתלטות אלימה בלא צווים רשמיים הם גילו, הרבה יותר יעילה.
שלוש וחצי שנים חלפו מאז הקמת ההתנחלות במקום, ובאוגוסט 1983 המנהל האזרחי הכריז על רוב שטח ג'בל כביר כשמורת טבע. אבל איכשהו יצא שההתנחלות עצמה וכל האזור שאליו היא שאפה להתפשט כבר בראשית שנות ה-80, נותרו בדיוק על הגבול אבל מחוץ לשמורת הטבע. צירוף מקרים. אגב, זה לא מנע מאדם בשם יצחק סקאלי להקים 16 שנים מאוחר יותר מאחז בלב שמורת הטבע המוכרזת במקום, 4.5 קמ' דרום מזרחית מההתנחלות.
שמורת הטבע שהוכרזה בשנת 1983, כללה גם את הפסגה הצפון מערבית של ג'בל כביר שעליה הוקם ניצב מבנה בן מאות שנים שתושבי הכפרים בסביבה מזהים עם קברו או עם מבנה שהוקדש לזכרו של בלאל אבן רבאח. הפסגה הזו שנמצאת מעל ההתנחלות, נפלה לידי המתנחלים שנים ספורות לאחר הקמת ההתנחלות, בשל קרבתה.
זה מה שסיפר תושב הכפר דיר אל חטב לנשות מחסום ווטש על המקום ועל הנסיבות שהובילו להשתלטות המתנחלים עליו:
"על פסגת ההר נמצא קבר שיח' בילאל אותו ירשנו מאבותינו ואבות אבותינו. זהו מקום קדוש לנו... היו מגיעים להר לחגוג ולהתפלל במסגד, בעיקר מדיר אל חטב ומעזמוט אך גם מכפרים אחרים כמו סאלם, רוג'יב ועוורתא, בית פוריק ושכם... .כאשר היו מעבדים את האדמה, בזמן מסיק הזיתים ובזמן הקציר התאספו והלכו להתפלל במקום. נערכו שם טקסים והיו מקריבים קורבנות ועושים על האש. מטיילים ונהנים מהמקום. כאשר נולד בן, היה נוהג לבוא לשם עם המשפחות והילדים לחגוג את האירוע. בערך 4-5 שנים אחרי הקמת ההתנחלות, משנת 1985, החלו המתנחלים וחיילי הכיבוש למנוע אנשים מלהגיע למקום למקום ההוא בטענה שהוא קרוב להתנחלות, או שהוא אזור צבאי סגור, או שצריך אישור בשביל להגיע לשם."
ומה יש באתר הפולחן העממי הזה כיום, אחרי עשרות שנים של השתלטות מתנחלים אלימה בחסות הצבא ורשות הטבע והגנים? "טיילת" ומצפה לזכרו של יוסף לונץ שהיה המושל הצבאי של העיר שכם בראשית שנות ה-80, שהמתנחלים בסיוע משרד התיירות הפכו לחצר האחורית שלהם. האמת היא שישנם אין ספור מקומות שבהם אפשר לראות את הביזה ואת ניכוס הנוף והמורשת התרבותית של הארץ הזו. אחד הבוטים והכעורים שבהם הוא ג׳בל כביר ומקאם בלאל אבן רבאח. מקור תמונה: פייסבוק אלון מורה
היום זה החצר האחורית של המתנחלים: https://bit.ly/37urAzF
