ביום שלישי ה-27 לאפריל, פרסם ארגון Human Rights Watch דו"ח בשם 'הסף נחצה', בו הוא קבע כי ישראל מקיימת משטר אפרטהייד שבשנות ה-70 הוגדר כפשע נגד האנושות.
פוסט רביעי בסדרה.
לנהל משטר אפרטהייד זה לא עניין פשוט. הוא דורש שיקול דעת ואיזונים עדינים שחייבים להתבצע לעיתים קרובות. שאלו את את אלוף פקמ"ז. הוא, כמו קודמיו בתפקיד ב-54 השנים החולפות, מבין שגם אם לרוב ניהולו השוטף של המשטר דורש בעיקר אלימות ועוד אלימות, מדי פעם צריך ללכת לקראת הנתינים ולהראות להם שהמשטר קשוב לבקשותיהם. שיטת "המקל והגזר" נהוג לכנות את זה, אם כי בכל מה שקשור לאדמות בגדה המערבית, מדובר בהרבה מקל ובמעט גזר.
מקרה כזה בדיוק אירע בשבוע שעבר (4.5.2021): "בהמשך לפניותיך… אבקש לעדכנך כי לאחר שבקשת מרשיך נבחנה באופן יסודי על ידי כלל הגורמים הרלוונטיים, מפקד פיקוד המרכז החליט לבטל את הצו בדבר תפיסה מקרקעין מס' 30/79/ת' (יהודה ושומרון) תש"ם 1979." (קישור למכתב).
את הטקסט הזה שלח רס"ן חן שמלו מלשכת היועץ המשפטי באזור "יהודה ושומרון", לעו"ד חוסאם יונס שמייצג את בעלי הקרקע, שקרקעותיהם נתפסו "זמנית" ו"לצרכי בטחון" לפני 40 שנה(!!). כעת, בעקבות פנייתו של עו"ד יונס התברר שבעצם אין צורך "בטחוני" להמשיך בתפיסתם וניתן להחזיר להם את רכושם.
מעניין כמה זמן היה לוקח לצבא להבין שאין צורך להמשיך ולהפקיע בפועל את אותם 17 דונם שעליהם משתרע צו התפיסה הזה, אלמלא דרש בא כוחם של בעלי הקרקע לבטל את צו התפיסה, שלא נעשה בו שימוש מזה שנים ארוכות.
צו תפיסה 30/79 הוצא על ידי הצבא בנובמבר 1979 והוא מתייחס לכתף של הר עיבל שמשקיף על העיר שכם מצפון. בשנת 1995 הועבר על הנייר רוב השטח שעליו חל צו התפיסה, לשליטת הרשות הפלסטינית (שטח A) במסגרת הסכמי אוסלו. אבל בפועל השטח שנמצא לא רחוק מהבסיס הצבאי על פסגת הר עיבל, נותר תחת שליטה צבאית ישראלית. בשנה שעברה אף הוקם לא רחוק משם מאחז רועים חדש על ידי מתנחלים שהגיעו למקום מההתנחלות איתמר, וכמקובל עם סוג כזה של מתנחלים, מייד החלו הצקות ואיומים כלפי תושבי האזור הפלסטינים.
בשנת 2019 פרסמנו את הדו"ח שלנו 'תפסת מרובה לא תפסת', בו הראנו כי על כ-1,850 דונם שנמצאים בשטחי הרשות הפלסטינית, חלים עדיין צווי תפיסה שהצבא הוציא. כ-70% מאותם 1,850 דונם נתפסו כמו במקרה של צו תפיסה 30/79, לפני חתימת הסכמי אוסלו.
בנובמבר האחרון פרסמנו את המפה האינטראקטיבית שלנו, בה ניתן לראות את הצווים הצבאיים שישראל הוציאה בשטחי הרשות הפלסטינית אחרי חתימתת הסכמי אוסלו.
עוד הראנו בדו"ח שהוצאנו בשנת 2019, כי בקרוב למחצית מהשטח הכולל של צווי התפיסה התקפים (45%), הצבא כלל אינו עושה שימוש. אך תפיסתם נמשכת מכיון שלצבא אין כל סיבה להחזיר את הקרקע לבעליה, כפי שהוא מחוייב לעשות על פי חוק.
מדוע אין לצבא סיבה לעשות זאת? כי במשטר אפרטהייד שמנוהל על ידי דיקטטורה צבאית, הכלל הוא שבוזזים את רכושם הפרטי של הילידים. אבל חשוב לזכור מדי פעם טיפה לשחרר לחץ ולזרוק להם "מחוות של רצון טוב".