בדצמבר 2019 חתם ראש המנהל האזרחי על צו הפקעה 8/19 עבור מתקן טיהור שפכין (מט"ש) . מדובר בשטח שגודלו כ-34 דונם שנמצא בבעלות תושבי הכפרים סלואד ועין יברוד, שעל אדמותיהם יושבת ההתנחלות עפרה.
קצת רקע: ההתנחלות עפרה הוקמה בשנת 1975 בתוך בסיס צבאי ירדני שהחל להיבנות כשנה לפני כיבוש הגדה המערבית ובנייתו מעולם לא הושלמה. ביולי 1977, כחודשיים לאחר עליית הליכוד לשלטון, הכירה ממשלת בגין בהתנחלות, אך לא אושרה לה תוכנית מתאר וגבולותיה הרשמיים לא הוגדרו. מצב זה היה נוח מאוד למתנחלי עפרה, ששנים ספורת לאחר הקמת ההתנחלות כבר החליטו שאין מבחינתם די ב- 224 הדונם שהירדנים הפקיעו עבור הבסיס הצבאי (על אף שרק חלק קטנטן מתוכם היה בנוי באותה עת), וכי עדיף לפלוש ולבזוז את אדמותיהם הפרטיות של שכניהם הפלסטינים משני הכפרים הסמוכים סלוואד ועין יברוד. אז מי באמת צריך תכנית אם אפשר לעשות מה בראש ולבנות איפה שרוצים?
הדברים סוכמו באופן תמציתי במסד הנתונים שהכין תא"ל במילואים ברוך שפיגל בשנים 2005-2006:
"כל הישוב אינו מוסדר בתוכניות מתאר בתוקף. רוב הבניה בישוב על אדמות פרטיות רשומות ללא בסיס חוקי כלשהו וללא אפשרות הכשרה."
בשנים 1980-81 הצבא הפקיע כ-15 דונם עבור "אגני חמצון" לשם טיהור הביוב של עפרה. אלא שהרחבתה של הפיראטית של ההתנחלות במהלך שנות ה-90 וראשית שנות ה-2000 הפכה אותם ללא שמישים, הן בגלל מיקומם והן בשל גודלם, מה שלא ממש הפריע לתושבי ההתנחלות להמשיך להזרים את הביוב שלהם אל תוך כרמי הזיתים של השכנים הפלסטינים במורד הואדי. בשנת 2008 החל להיבנות כ-800 מטר דרומה, מט"ש חדש, שכמו כל ההתנחלות, נבנה כמובן בלא תוכנית מאושרת ועל קרקעות פרטיות שהמתנחלים במקום השתלטו עליהן במהלך השנים באלימות.
כיצד בנו? באמצעות כ-7.8 מליון ש"ח שהמועצה האזורית בנימין קבלה ממשרד התשתיות, וחתימות על היתרי בנייה פיקטיביים שראש המועצה בזמנו פנחס ולרשטיין וסגנו דאז אבי רואה הנפיקו, לאחר שהמנהל האזרחי הוציא צו הריסה כנגד העבודות במקום (שכמובן לא נאכף בפועל).
השנים חלפו והיועץ המשפטי לממשלה הקודם ווינשטיין, החליט שלא להגיש כתבי אישום כנגד ראש המועצה וסגנו שחתמו על ההיתרים הפיקטיביים (סורפרייז!!) על אף שהללו היו מעורבים בעוד אין ספור מקרים של בנייה לא חוקית והשתלטות על אדמות, בטענה "שעד היום המדינה לא אכפה את החוק במקרים כאלו". אפשר להרגע, גם כיום המדינה לא אוכפת החוק במקרים כאלו.
ובינתיים במשרד המשפטים מחפשים "דרכים יצירתיות" להכשיר בדיעבד את בניית המט"ש, מה שמחייב בראש ובראשונה להפקיע את הקרקע באופן רשמי. הבעיה היא שהפקעת קרקע "לצרכים אזרחיים" אמורה לשרת גם את האוכלוסייה הפלסטינית, והמט"ש נבנה מלכתחילה במקום ובאופן שאינו יכול לשרת את הכפרים הפלסטינים הסמוכים שאין בהם כלל מערכת ביוב. יהיה מעניין לראות כיצד הפרקליטים החרוצים של המדינה יסבירו בקרוב לשופט בג"ץ את ההפקעה הנוכחית.
צפריר רינת כתב עיתון 'הארץ' לענייני איכות סביבה, סיכם יפה את הסיפור העגום הזה במילים הבאות:
"קשה שלא להתפעל מסגירת המעגל שבמהלכו שיפרו המתנחלים את מצבם, תוך שהם ממשיכים לזהם את הסביבה, ואז משפרים עוד יותר את אחיזתם, כדי לפתור את הבעיה הסביבתית שהם יצרו. תחילה הקימו התנחלות ללא היתרים ובריכות חמצון, כדי שיהיה פתרון לשפכים. בריכות אלו קרובות מדי לבתים וקטנות מדי, אז בונים מכון חדיש באופן בלתי חוקי מחוץ ליישוב, ועכשיו מכשירים אותו, כי אחרת תמשיך הסביבה לסבול."
מסד הנתונים שהכין ברוך שפיגל: http://bit.ly/2NEP3UC על סגירת התיקים של ויינשטין: http://bit.ly/2tKHXa7 כתבתו של צפריר רינת: http://bit.ly/2Sqf3Eg
