קראנו באתר של חברת "הגיחון" שהיא "חברת הביוב והמים של ירושלים, מבשרת ירושלים ואבו גוש". ולכן הופתענו לגלות ששירותיה המצוינים של החברה שמתגאה באיכות המים שהיא מספקת לצרכניה, מוענקים עתה גם בשטחי הגדה המערבית. אבל לא, לא מדובר באספקת מים לתושבים פלסטינים בשטחי C שישראל מנסה לגרש ולשם כך הורסת תדירות את מתקני ותשתיות המים שלהם. אלא בשני מוסדות חינוך חרדיים שנבנו בניגוד לחוק על אדמות בבעלות פלסטינית ומחוץ לתחום השיפוט של העיר ירושלים, שכנגדם תלויים ועומדים צווי הריסה של המנהל האזרחי.

את הסיפור הפסיכי הזה פרסמנו לראשונה בשנת 2012 ופעם נוספת כאן בעבר ולכן נביא כאן שוב רק את עיקרי הדברים:

שבועות ספורים לאחר תום המלחמה ביוני 1967 ישראל ספחה שטח בן כ70,000 דונם לתחום השיפוט של העיר ירושלים. כידוע זהו השטח היחיד בתוך הגדה המערבית שישראל ספחה פורמלית לאחר המלחמה. שיקול מרכזי שהנחה את משרטטי קו הסיפוח היה הכללת שטחים פתוחים סביב גבולות העיר עד אז, שיאפשרו בנייה של התנחלויות/שכונות חדשות בשטח שסופח.

לאחר סיפוח ירושלים נוצרו קווי גבול מלאכותיים בין "מזרח ירושלים" ושאר הגדה המערבית. כך קרה גם סביב נווה יעקב. בשנים 2004-2005 ישראל בנתה סביב ירושלים את מערכת של גדרות וחומות שמפרידים אותה פיזית משאר הגדה. אלא שחלקים גדולי מהגדר לא נבנו על גבולה המוניציפאלי של העיר וכך נותרו ב"תוך הגדר" שטחים נרחבים שבאופן פורמאלי הם בכלל חלק מהגדה המערבית. זה מה שקרה גם מצפון לנווה יעקב.

אז מה עושים עם השטחים הפרטיים של תושבי בית חנינא שנותרו בין הגדר ובין בתי השכונה? משתלטים עליהם כמובן. מכיוון שנווה יעקב עברה תהליך התחרדות מואץ בעשורים האחרונים, המשתלטים במקרה זה הם שני גופים חרדיים ("מנחת חינוך" ו"נפש החיים") המקבלים באמצעות עמותות שונות תקציבים מהמדינה, שבנו במקום מוסדות חינוך ואף החלו לריב ביניהם על השלל הגנוב.

עכשיו תגידו לנו האם נראה לכם שחברת הגיחון היתה גם מספקת מים לו במקום היו גרים פלסטינים. נדמה לנו שאנו יודעים מה התשובה בין היתר מכיון שחברת הגיחון מעורבת עמוקות בהספקת מי קולחין לעשרות אלפי דונמים של מטעי תמרים לאורך בקעת הירדן. מדובר במט"ש נבי מוסא (נחל אוג) שמזה מספר שנים מעביר עשרות אלפי קו"ב מדי יום של מי ביוב מטוהרים ממזרח ירושלים, מעלה אדומים וההתנחלויות סביבה, למטעי המתנחלים בבקעת הירדן. למעשה מתקן זה הוא שמאפשר את ההתפשטות המהירה של מטעי התמרים באזור בקעת הירדן ולאורך החוף הצפוני של ים המלח, אותו סקרנו כאן בעבר. בקיצור, לגיחון חברת הביוב והמים של ירושלים והישובים ממערב לה, יש כיום גם כמה מניות זהב במפעל הגזל והנישול עליו מדינת ישראל מנצחת בגדה המערבית.

לאתר של "הגיחון": http://bit.ly/30MHXBj לפרסום מ2012: http://bit.ly/2JTZ2Cf