בין החודשים דצמבר 2018 ואפריל 2019 חתם אלוף פיקוד המרכז על חמישה צווים שנשאו כותרת זהה: "צו בדבר ביטול הכרזה על שמורת יער מנדטורית". לכל אחד מהצווים הללו צורפה מפה, ועליה סומן השטח שנגרע משמורת היער המנדטורית.
במסמך שחיבר מרכז המחקר והמידע של הכנסת ופורסם בינואר 2016, שעסק בגריעת שטחים משמורות טבע, גנים לאומים ושמורות יער, צוטט חגי שניר פקיד היערות במשרד החקלאות, שהסביר מה הן אותן שמורות יער מנדטוריות: "בהיעדר כלים חוקיים אחרים, ההכרזה על שמורות יער שימשה בידי המנדט הבריטי וממשלות ישראל הראשונות כלי אכיפה נגד רעייה ופלישות בלתי חוקיות לקרקעות המדינה… שמורות יער הוכרזו הן בשטחים מיוערים והן בשטחים אשר לא היו מיוערים בפועל באותה עת." מכיון ששטח המנדט הבריטי כלל גם את הגדה המערבית, כ-209 אלף דונם ברחבי הגדה נרשמו על ידי הבריטים כשמורות יער, שמתוכם למעלה מ-24 אלף דונם כלולים בשטחי הרשות הפלסטינית.
בחינה מהירה של חמשת הצווים הללו מלמדת כי המשותף לכולם הוא שהם נועדו לאפשר את הרחבתם ובחלק מהמקרים אף הסדרתם התכנונית של חלקים מתוך חמשת ההתנחלויות הבאות: אלפי מנשה, צופים, מעלה שומרון, חיננית וטל מנשה. למה כל זה נראה לנו מעניין? מכיון שאותן שמורות יער מנדטוריות משמשות את המנהל האזרחי להגבלת בנייה פלסטינית בשטח C. מסתבר שעבור מתנחלים ניתן לעשות כל מיני תרגילי גמישות שעבור פלסטינים לא יעלה על הדעת לבצעם.
ניר שליו ואלון כהן, מחברי הדו"ח "התחום האסור" שפרסם ארגון 'במקום' ביוני 2008, הביאו כדוגמה לכך את המקרה של הכפר הפלסטיני אום אלריחן (עמ' 74-76 בדו"ח) בצפון הגדה המערבית, שבו המנהל האזרחי אסר במשך שנים על תושבי המקום לבנות בשל העבודה שהוא מצוי איפה? בתוך "שמורת יער" כמובן! זאת, בעוד סביבו אושרה בנייתן של ההתנחלויות חיננית, שקד, טל מנשה, ריחן ואזור התעשייה שחק, שאף הם כולם בתוך שטחה של אותה שמורת יער.
וכך כותבים שליו וכהן: "מדיניותו התכנונית של המנהל האזרחי באזור אום אלריחן מתאפיינת אפוא בשימוש גמיש בהגדרות השונות באשר לגבולותיה של שמורת היער – הכל לפי הצרכים הפוליטיים ולפי הזהות האתנו-לאומית של מי שהבנייה מיועדת עבורו. כשמדובר בפלסטינים, המנהל האזרחי נצמד באופן דוגמתי לגבולותיה של השמורה כפי שהוגדרו לפני כ-60 שנה… כשמדובר במתנחלים, המנהל האזרחי אינו מהסס לאשר תוכניות מפורטות לשם בנייה בשטחים נרחבים שנמצאים בלב שמורת היער המנדטורית."
נראה אם כן, שהדברים הללו עדיין בהחלט תקפים גם היום, 11 שנים לאחר כתיבתם. מבדיקה מקיפה שערכנו עולה כי סיפור אום אלריחן אינו מקרה בודד. ישנן תוכניות מתאר בודדות לכפרים פלסטינים ששטחן חופף לשטחי שמורות יער ושטחן הכולל של כל החפיפות הללו עומד על כ-380 דונם. לעומת זאת החפיפה בין תוכניות מתאר שהוכנו עבור התנחלויות ובין שטחיהן של שמורות יער, עומד על כמעט 22,100 דונם. כלומר שטח הגדול כמעט פי 57.
לדו"ח של 'במקום': http://bit.ly/2LZVnGC