לוגו לבן.png

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

חיפוש

מה מסתירים ביקב פסגות


תושבי אל־בירה מכירים את ההר שנמצא ממזרח לבתיהם כ"ג'בל אל טוויל" (ההר הגבוה). המבוגרים מביניהם זוכרים אותו גם בשם "ג'בל אל־כוויתי", זכר לימים שתיירים מכוויית חיפשו על פסגתו הצוננת מפלט מהקיץ הלוהט של המפרץ הפרסי. הבריטים, בתורם, בנו על פסגת ההר מאגר מים — חוליה אחת בקו המים שסללו מעין אל־סמיה לרמאללה.

בשנות ה–60 עיריית ירושלים (הירדנית) רכשה את הזכויות בקרקע, והחלה להקים במקום תשתיות לאתר תיירות, אך התוכניות הללו נקטעו סופית עם תפיסת המקום "לצורכי ביטחון" על ידי ישראל בנובמבר 1979. חלפו עוד כשנתיים, וממשלת בגין החליטה להקים במקום "מרכז אזורי פסגות", כחלק מהפיצוי שהיא העניקה לכולנו לקראת פינויו המתוכנן של חצי האי סיני ב–1982.

שנת 1979 היתה גם שנה משמעותית בחייו של מאיר ברג, מחלוצי ההשתלטות החקלאית סביב ההתנחלות פסגות. בשנה זו הוא היגר לישראל מברית המועצות, ובהמשך עבר לגור בהתנחלות הצעירה. תצלומי אוויר מלמדים כי כבר במהלך שנות ה–90 העולה החדש/ישן הספיק להשתלט על כמה חלקות בבעלותם של תושבי אל־בירה, לצורך עיבודן. ברג לא עשה זאת לבד: הוא הסתייע בין היתר בהלוואה שקיבל מהחטיבה להתיישבות לרכישת מכונת ריסוס, ובהקצבת מים נאה שקיבל מרשות המים. במרכזן של החלקות הגזולות הללו יבנה לימים הבן הממשיך והשאפתן יעקב, באופן בלתי חוקי כמובן, את מבנה היקב המשפחתי, ובצמוד לו גם את ביתו המרווח.

שנת 2003 היתה שנה מצוינת לעסק המשפחתי. בחסות האינתיאפדה השנייה הוקמה באופן פיראטי גדר חשמלית סביב התנחלות פסגות. כך נהפכו 140 הדונמים המקוריים שהצבא הקצה להתנחלות בראשית שנות ה–80, ל–650 דונם, שיותר מ–500 מהם בבעלותם של מאות מתושבי אל־בירה. אדמותיהם נותרו כלואות בתוך השטח שגודר סביב ההתנחלות. מצב זה איפשר לבעלי היקב לה