לוגו לבן.png

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

חיפוש

שולמית לבנת בחווה של סקאלי

אנשים מבוגרים רבים עוברים להתגורר עם משפחותיהם בערוב ימיהם, אבל רובם ככולם עושים זאת בלא להפוך את העניין לאייטם תקשורתי. למרות זאת כאן חדשות מצאו לנכון להקדיש כתבת מגזין בת תשע וחצי דקות, לאישה שמלאו לה בימים אלו 91, שעברה להתגורר בסמוך למשפחת נכדתה (https://bit.ly/3omQMOx). לאישה קוראים שולמית לבנת והיא אמה של הפוליטיקאית לשעבר (ליכוד) והעסקנית בהווה, לימור לבנת. בן נוסף שלה הוא פעיל ימין רדיקלי מהז'אנר הדתי פונדמנטליסטי, שסמוך לבית משפחת הבת שלו, עברה שולמית לבנת לגור.


כותרת הסקופ, שניכר בו היטב שהוא בושל על ידי אנשי תקשורת של הימין הקיצוני, היתה - "בגיל 91: זמרת המחתרות עוברת ממגדל פאר ברמת גן למאחז מבודד ליד שכם". ב"כאן חדשות" אומנם לא מספרים לנו באיזה מאחז מדובר, אבל בשביל זה גם אנחנו כאן. המאחז אליו עברה שולמית לבנת להתגורר נקרא "החווה של סקלי" שקרוי על שם יצחק סקלי, פעיל ימין קיצוני שהקים את המאחז בשלהי שנות ה-90 מספר קילומטרים ממזרח להתנחלות אלון מורה. סקלי, כמו עוד כמה וכמה מוותיקי המאחזים, למד עם השנים להתפרנס יפה מהאידיאולוגיה הלאומנית שלו. כיום הוא בעליהן של לפחות שתי חברות: אחת שעוסקת בעבודות עפר ובנייה במאחזים ובהתנחלויות שקבלה מכם דרך תקציב משרד החקלאות שנשלט במשך שנים על ידי פטרון המתנחלים אורי אריאל - Uri Ariel, כ-44 אלף ש"ח. ושל חברה נוספת שגם היא קבלה מאותו משרד, מענק על סך 42 אלף ש"ח, כדי לקלוט עובדים חדשים ולגדל בקר וצאן. קומבינה נחמדה למדו במאחזים: מקימים חברות ומקבלים מתנות מהממשלה.


עכשיו נספר לכם כמה דברים שלא סיפרו לכם ב"כאן חדשות" על כמה משכניה החדשים של הגברת שולמית לבנת. המאחז של סקלי שאין בו כמובן, כמקובל בסוג כזה של מקומות, בלוק אחד שבנוי באופן חוקי, הוא אחד המאחזים האלימים ביותר בגדה המערבית. כמה אלים? בואו נחזור לשנת 2006 לכתבה המשודרת של יגאל מוסקו (http://bit.ly/38Z4bpp) מהחדשות - N12, שסיפר את סיפורו של עוד אדם ישיש שהגיע לאותו "מאחז מבודד ליד שכם". אבל הוא בניגוד לשולמית לבנת, לא יהודי והוא גם לא הגיע ממגדל פאר ברמת גן. הוא הגיע מהכפר סאלם שעל אדמותיו הוקם המאחז האלים הזה. הנה הדברים שכתב מוסקו :


"פלסטיני בן 73 מהכפר סאלם, יצא לפני שבועיים וחצי לעבוד בחלקת הזיתים שלו. לאשתו אמר תמיד שהוא לא פוחד מהמתנחלים. "אני זקן, לא יעשו לי כלום". אמר, ועלה על אתונו. כמה שעות מאוחר יותר מצא אותו בנו במצב קשה, עם שלוש חוליות שבורות בצוואר, ארבע צלעות שבורות, חור בריאות, שבר ביד ושבר ברגל. הוא הגיע לבית החולים בילינסון מחוסר הכרה... מתברר שזאת לא הפעם הראשונה שמכים שם קשישים, עוקרים זיתים, יורים על עדרים, ומפוצצים מכוניות, סתם ככה, שיבינו כולם מי באמת אדוני הארץ. יותר נכון אדון. קוראים לו יצחק סקלי."


אלימות מתנחלים לא מתרחשת ככה סתם. יש מאחוריה הגיון פשוט: גירוש פלסטינים מאדמותיהם. במקרה של החווה של סקלי וההתנחלות אלון מורה, ההגיון הזה גם יחסית די פשוט לכימות בגלל הטופוגרפיה של האזור. המתנחלים פשוט השתלטו על כל שרשרת ההרים של הר כביר. במסמך שפרסם המשרד לעניינים הומניטריים של האו"ם (OCHA) בינואר 2017 (https://bit.ly/3pNFRxB), עולה שמאז הקמת ההתנחלות במקום זה בשנת 1980, מתנחלים השתלטו בהדרגה על כ-15,500 דונם, רובם בבעלות פרטית של פלסטינים מהכפרים עזמוט, דיר אל ח'טב וסאלם. כ-550 דונם מתוכם (כולם בבעלות פלסטינים פרטית) משמשים את המתנחלים באזור זה לגידולים חקלאיים. תרומת המאחז של סקלי ניכרת גם בהקשר זה: המתנחלים השתלטו על למעלה מ-100 דונם בתוך הואדי שנמצא מדרום למאחז לשם גידולי פאלחה, לאחר שבעלי הקרקע גורשו מהמקום.


אבל לכל הזוטות הללו שממררים את חייהם של אלפי תושביהם של שלושה כפרים פלסטינים, לא נמצא מקום בכתבת המגזין בת ה-9 וחצי דקות של "כאן חדשות" על שולמית לבנת.