לוגו לבן.png

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

חיפוש

ועדת העזבונות למתנחלים

לרוב אנשים מורישים את כספם לילדיהם או לקרובי משפחה אחרים במידה ואין להם ילדים. מסתבר אבל שישנם אנשים שמורישים את כספם דווקא לאוצרן של מדינות שונות, וחלקם בוחרים להוריש את רכושם דווקא למדינת ישראל.


כספי העזבונות שמגיעים למדינת ישראל מחולקים מדי שנה לגופים שונים שפונים לוועדת העזבונות שיושבת במשרד המשפטים, בבקשה לקבל מענקים עבור פרויקטים שונים. מדי שנה הוועדה דנה בבקשות המועברות לה ומחלקת את הכספים על פי קריטריונים לא ברורים. בשנת 2019 למשל הוועדה חילקה סכום כולל של למעלה מ-40 מליון ש"ח. בשנת 2018 היא חילקה סכום כפול של כ-80 מליון ש"ח. כל שנה וסכומיה. כל שנה והקצבותיה.


זה מספר שנים שאנחנו עוקבים בעניין אחר הדו"חות השנתיים של ועדת העזבונות שבהם מפורטים המענקים שניתנו באותה שנה לגופים שונים. הרושם שעולה מדי שנה מדו"חות אלו דומה: גופים דתיים, מתנחלים וחרדים מקבלים תמיכות מהוועדה בקנה מידה שהוא גדול בהרבה מגודלם היחסי באוכלוסייה.


מסקנה נוספת שעולה מעיון בדוחות היא שהיעוץ המשפטי של הוועדה, הוא לא וואו אם ננקוט בלשון עדינה. וזאת על אף שהוועדה יושבת בתוך משרד המשפטים. קחו למשל את הסיפור שפרסמנו לפני כמה שנים על ה"מעיין" שההתנחלות המבודדת רחלים שנמצאת כמה קלומטרים דרומית לשכם, בנתה בסיוע ועדת העזבונות, שהקציבה 115 אלף ש"ח לטובת הפרוייקט (מתוך 36 מיליון ש"ח שהיא חילקה באותה שנה). כך הוגדר הפרויקט במסמכי הוועדה בשנת 2016: "השתתפות בפיתוח אתר מעיין רחלים שיהווה אתר מקור מים וסביבה ביולוגית לבעלי חיים באזור המצויים בסכנת חיים (צבאים, חזירי בר, קיפודים וכו')".


בפועל מה שנבנה שם, בניגוד לחוק ותוך גזל אדמות פרטיות כמקובל ברוב ההתנחלויות ובעיקר באלו שנמצאות באזור זה, הוא סוג של מתחם נופש מצ'וקמק שלא נועד "לצבאים, חזירי בר או קיפודים", אלא למתנחלים. ומה עם צו ההריסה (ש-27/17) שהמנהל האזרחי הוציא במקום נגד "מעיין רחלים"? המתנחלים פתרו את הבעיה באותו אופן שהם פתרו אין ספור בעיות דומות: הם קראו למקום "מעיין אייל" על שם אייל יפרח שנרצח על ידי שני פלסטינים בשנת 2014, והוקוס פוקוס, המעיין מוגן מפני הריסה.


גם בשנת 2019 ההפקרות נמשכה בעידוד ומימון ועדת העזבונות, הפעם לשביעות רצונם של מתנחלי בית אל שקיבלו מהוועדה הקצבה על סך 100 אלף ש"ח "להשתתפות בפרויקט שיפוצים של מגורונים בהם מתגוררים עולים בני שבט המנשה במסגרת המועצה המקומית בית אל. כספי התמיכה ישמשו אך ורק לשיפוץ המבנים, והמימון התואם יהיה לאותה מטרה."


הקבוצה שמכונה 'בני המנשה' הם מהגרים שמקורם מחבלים בצפון מזרח הודו, שהתגיירו וקבלו את השם "בני שבט המנשה". על פי המסופר במקרא בני שבט מנשה היו חלק מ"עשרת השבטים" שהוגלו על ידי האשורים ומאז "אבדו עקבותיהם" עד שהם התגלו לא מזמן בדרך נס אלפי קילומטרים מזרחית לכאן על גבול הודו ובורמה. לאחר הגירתם חלקם מצאו את עצמם מתגוררים בהתנחלויות שונות, אחת מהן היא בית אל. שם הם מתגוררים בעיקר בשכונת הקרוואנים המרוטה שנבנתה על אדמות פרטיות שהמתנחלים במקום בזזו בחסות ובסיוע המדינה מתושבי הכפר הסמוך דורא אל קרע.


ככה עובדת השיטה: מביאים מהגרים מצפון מזרח הודו שאין להם שום קשר למקום ובלא יכולת להתחיל ולהבין מה קורה כאן בכלל, קוראים להם 'בני מנשה' וממציאים להם היסטוריה מיתולוגית מצחיקה.