לוגו שחור.png
לוגו לבן.png

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

חיפוש

"אי צדק משווע"

"אי צדק משווע"

זו היתה כותרת הכתבה שהוקדשה למאחז חוות טליה, שהתפרסמה בעיתון מקור ראשון לפני קצת למעלה משנה. הדיבור העכשווי על "הסיפוח" הזכיר לנו את סיפורה של חוות טליה שמעלה באופן מתבקש את הדיון על הדמיון בין המציאות שישראל יצרה בגדה המערבית ובין דרום אפריקה של תקופת האפרטהייד. אז בואו נדבר קצת על משפחה דרום אפריקאית אחת ועל "אי צדק משווע".

"חוות טליה" המוכרת גם בשם "חוות נוף הנשר" קרויה על שם משפחת טליה שהקימה את המקום בשנת 1996. שנים ספורות קודם לכן הגיע סב המשפחה שהיה כומר דרום אפריקאי בורי (מוצא אתני הולנדי) עם אשתו ו-7 מתוך 13 ילדיו, שלאחד מהם קראו יעקב טליה. בשנת 1992 המשפחה התמקמה במאחז הלא חוקי שמתנחלי סוסיה הקימו בתוך אתר העתיקות "סוסיא הקדומה", ושם המשיכו לעשות מה שהם עשו בדרום אפריקה, לגדל צאן. הבן יעקב המהגר החדש וחובב האפרטהייד, בחר באופן לא מפתיע לחיות בגדה המערבית. אחרי הכל חלוקת זכויות פוליטיות, משפטיות וכלכליות על פי מוצא אתני ושייכות לאומית זה בדיוק מה שהוא הכיר בחייו הקודמים בדרום אפריקה.

כל מי שמכיר טיפה את המציאות בגדה המערבית יודע שאין צורך להיוולד יהודי או אפילו להיות "יהודי" כדי לזכות בזכויות יתר. כל מה שצריך זה לא להיות ערבי. זה הספיק גם במקרה של יעקב טליה שהתגייר, על מנת לקבל מהמדינה מתנה נדיבה מאוד: שטח של 3,200 דונם של "אדמות מדינה" - עבור מה שהוגדר בחוזה כ"עיבוד חקלאי/מרעה". אגב, 3,200 דונם זה לא הרבה פחות מאשר שטח השיפוט של העיר החרדית אלעד שבה חיים כמעט 50,000 תושבים.

וכך בתאריך ה-15.2.1996 נחתם חוזה החכירה בין ההתנחלות בית יתיר שבערך מחצית מאותם 3,200 דונם נמצאים בשטח השיפוט שלה, ובין יעקב טליה למשך תקופה בת שנה. הכיצד זה שההתנחלות בית יתיר חתמה על הסכם הקצאה עבור כ-1,600 דונם שכלל לא היו בתוך תחום השיפוט שלה? עזבו, זו הגדה המערבית.

כך או כך, מאז תאריך פקיעת אותו חוזה הקצאה חלפו להן כבר למעלה מ-23 שנה. אבל בניו של יעקב טליה (שנהרג לפני מספר שנים בתאונת עבודה) בצלאל וידידיה, עדיין איכשהו נמצאים שם, וממשיכים מפעם לפעם לפלוש לאדמות שכניהם שחיים שם דורות. על כך יכולים להעיד, בין היתר, בני משפחת אבו קביטה מח'רבת לסיפר (لصيفر), תושבי ח'רבת ביר אל עד (بير العد) ועורכות הדין שמלוות אותם מזה שנים מארגון חקל - ברית להגנה על זכויות אדם حقل: تضامن من أجل حقوق الإنسان.

ככה עובדת השיטה: לוקחים אלפי דונם מתושבי אזור יטא החיים שם ברצף מאות או אלפי שנים ומכריזים עליהם "אדמות מדינה". את האדמות הגזולות מעבירים למשפחה דרום אפריקאית שהיגרה שנים ספורות קודם לכן, וזו מתחילה במקביל לפלוש באלימות לאדמות חקלאיות פרטיות נוספות של תושבי האזור. כך נראה "הסבר פניך לתייר" גרסת הגדה המערבית.

אבל בזה לא הסתיים "אי הצדק המשווע" שנעשה למשפחת טליה: בין השנים 1996-1999 החטיבה להתיישבות העניקה ליעקב טליה, שלוש הלוואות (שתיים לשם רכישת צאן ואחת עבור גנרטור) שחלקן או כולן ככל הנראה הפכו למענקים, כלומר לעוד מתנות. וכך בעוד המנהל האזרחי מוציא צווי הריסה כנגד כל המבנים שנבנו בניגוד לחוק במאחז של משפחת טליה, החטיבה להתיישבות הזרימה למקום כספי ציבור.

"אי צדק משווע" קוראים לכזה בעיתון המתנחלים מקור ראשון. אין מה לעשות, כאשר הם צודקים הם צודקים.

יעקוב טליה מת על אפרטהייד:https://bit.ly/2ZJNJo6

הכתבה במקור ראשון:https://bit.ly/3ixsCOB

תושבי דרום הר חברון על משפחת טליה:https://bit.ly/2VOAZvo

מקור תמונה: פייסבוקשוברים שתיקה