​

מסמך זה נכתב כשנתיים לאחר מינויו של צוות מעקב מיוחד שתפקידו היה לטפל בבעיית הפשיעה האידיאולוגית של מתנחלים וכן במעשי אלימות כנגד פלסטינים בהם היו מעורבים חיילים. חשיבותו של מסמך זה היא כפולה:

א. הוא מלמד כי התופעה של פשיעה אידיאולוגית של מתנחלים אינה קשורה כלל למה שנהוג לכנות היום "תג מחיר" ואינה נובעת מניסיונות אלימים של מתנחלים להתנגד לפינוי נדיר ומוגבל ככל שיהיה, של שברירי מאחזונים. כל מקרי אלימות המתנחלים המתוארים במסמך זה, אירעו בשלהי שנות ה-70 ובראשית שנות ה-80, שעה שבגדה המערבית לא היו יותר מ-20 אלף מתנחלים שזכו לתמיכה גורפת מצד ממשלות הליכוד הראשונות שהקימו את עיקר התשתית של מפעל ההתנחלויות.

ב. חשיבותו השנייה של מסמך זה היא העובדה שהוא חושף את חדלונה הכמעט מוחלט של מערכת אכיפת החוק האזרחית והצבאית לאכוף את החוק ולהרתיע מתנחלים וחיילים מפני ביצוע עבירות אידיאולוגיות.

 

למעלה מ-33 שנה מאז כתיבתו של מסמך זה, בעוד הקואליציה מאיימת לקרוס בשל חובת הממשלה לפנות את המאחז עמונה שהוקם על אדמות בבעלות פלסטינית פרטית ושעה שמשפטו של חייל שירה והרג בדם קר תוקף פלסטיני שהיה מוטל פצוע אנושות על הקרקע, מטלטל את הדיון הציבורי, המילים בהם חתמה קרפ את המסמך ממשיכות להדהד: "....לא במעקב טכני אחר חקירות, לא באמות מידה של שיטות חקירה ולא בזווית הראיה המשפטית טמון המפתח, אלא בשדוד מערכות במושגי שלטון החוק במובנו הרחב והעמוק."