לוגו שחור.png
לוגו לבן.png

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

דו"ח הצוות לאיתור קרקעות

זמן קצר לאחר מתן פסק הדין בעתירה שהגישו תושבי הכפר רוג'יב לבג"ץ, שבעקבותיו פונתה ההתנחלות אלון מורה, מונה על ידי "וועדת השרים לענייני התיישבות", צוות מיוחד שתפקידו היה לאתר קרקעות לשם הרחבתן של שבע התנחלויות שונות.

הימים הם ימי ממשלת בגין הראשונה (1977-1981) שמדיניותה המוצהרת היתה להקים התנחלויות לשם מניעת הקמתה של מדינה פלסטינית בגדה המערבית וסיכול האפשרות שהגדה תוחזר לירדן כתוצאה ממשא ומתן מדיני. שבע ההתנחלויות בהן הדו"ח עסק הן: קרית ארבע, אפרת, אריאל, אלקנה, קדומים, עפרה וגבעון. כל עותקיו של הדו"ח שעותק שלו נמצא בארכיון המדינה , מוספרו כדי למנוע הדלפות, והוא סווג כ"סודי" מתוך רצון ככל הנראה למנוע ביקורת בינ"ל על מדיניות ההתנחלות שהלכה ותפסה תאוצה באותן שנים.

כל שבע ההתנחלויות בהן וועדה זו עסקה, ממוקמות בלב הגדה המערבית ורובן (כמו רוב ההתנחלויות באותה עת) הוקמו על בסיס צווי תפיסה "זמניים", שבעקבות פסק דין אלון מורה השימוש בהם כאמצעי להפקעת אדמות נוספות עבור התנחלויות, הוגבל מאוד. לאור זאת, נוצרה מבחינת הממשלה דחיפות לאתר קרקעות נוספות שיועדו להרחבת ההתנחלויות הללו בפרט. בראש הצוות עמדה ראשת המחלקה האזרחית בפרקליטות בזמנו, עוה"ד  פליאה אלבק. אלבק היא זו שהובילה במשרד המשפטים את מהלך ההשתלטות על מאות אלפי דונם נוספים בגדה המערבית, שהועברו לפיתוח התנחלויות קיימות ולכאלו שהוקמו לאורך שנות ה-80.

מה בדו"ח?

הדו"ח הקצר יחסית מחולק לשלושה חלקים:

1. מבוא

2 המלצות כלליות

3. המלצות פרטניות לגבי הרחבת כל אחת משבע ההתנחלויות

 

כדאי לשים לב להמלצה הראשונה בפרק ההמלצות הכלליות (בעמ' 2):

"תכנון הישובים ופיתוחם חייב להתבסס על "אשכול" שכונות ללא רצף בינוי."

הוועדה ממשיכה ומבהירה בתתי הסעיפים א-ג את הסיבות שהיא ממליצה לבנות את ההתנחלויות באופן מבוזר.  מדיניות זו של בנייה לא רציפה העומדת בניגוד לכל הגיון תכנוני מקובל, היא אחד הגורמים המרכזיים שלימים עיצבו את משטר הקרקעות שישראל יצרה ואוכפת בגדה, שבו פלישות מתנחלים לאדמות בבעלות פלסטינית, הן פועל יוצא הכרחי, שכן אין דרך לחבר בין חלקי ההתנחלויות השונים בלא לפלוש לאדמות בבעלות פרטית. ואכן גם בכל אחת משבע ההתנחלויות שבהן עוסק דו"ח זה, התברר לימים כי המתנחלים השתלטו על שטחים בבעלות פרטית. אחת ההתנחלויות שבה תופעה זו ניכרת במיוחד, היא ההתנחלות קדומים (לה הוקדש נספח ז' בדו"ח זה).

על מה שקרה בהתנחלות קדומים במהלך השנים בעקבות ישום מדיניות הבנייה, תוכלו לקרוא בהרחבה כאן.

 

מבין ההמלצות שנגעו ספציפית לכל אחת משבע ההתנחלויות, כדאי לשים לב לאלו המופיעות בנספח ד' שהוקדש להתנחלות עפרה, שהוקמה בשנת 1975 בתוך בסיס ירדני נטוש.

בסעיף 2 נכתב כך:

"בסביבת הישוב, כ-2 קמ' לכל כיוון, אין אדמות מדינה ואף לא אדמות בלתי מוסדרות."

לימים התברר כי על אף שהצוות של אלבק ציין במפורש כי האדמות סביב ההתנחלות הן בבעלות פרטית וכי לא ניתן להרחיב את ההתנחלות לאדמות אלו, הבנייה במקום נמשכה עוד עשרות שנים לאחר מכן בסיוע נדיב של הרשויות. כך נוצר מצב שכשני שליש מבתי ההתנחלות עפרה בנויים כיום על אדמות פרטיות של תושבי הכפרים הסמוכים