וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן" מלכים א' פרק כא"
חסמבה חסמבה חסמבה -
כיצד מגבילים תנועה של
97.5% מהאוכלוסייה
אחוז המתנחלים ביחס לכלל האוכלוסייה באזור הר חברון הוא 2.5%, לכן כדי ליצור עליונות יהודית ושליטה ישראלית על האזור נדרשת הגבלה דרמטית של תנועת הפלסטינים בדרכים. מיפוי של כל החסימות והחסמים שערכנו מעלה כי חופש התנועה של הפלסטינים באזור מעולם לא היה תחת שליטה ואיום חריף כפי שהוא כיום.
הגבלת חופש התנועה של פלסטינים בגדה המערבית הוא ככל הנראה הביטוי הפיזי המשמעותי ביותר שעליו מבוסס משטר האפרטהייד הישראלי. הוא נוכח באין ספור צווים צבאיים, גדרות, מחסומים, חסימות ומשלטים צבאייםהפזורים ברחבי הגדה המערבית.
המגבלות הקשות על תנועת פלסטינים בגדה המערבית לא החלו כמובן עם פרוץ המלחמה ב-7 לאוקטובר 2023, אולם חופש התנועה של פלסטינים בגדה המערבית, מעולם לא היה תחת שליטה ואיום כה חריף כפי שהוא כיום. מכאן נובעת החלטתנו להשקיע את המשאבים והזמן במיפוי ותיעוד האמצעים הבסיסיים ביותר בהם ישראל משתמשת כדי למנוע מפלסטינים לנוע בחופשיות: מחסומים וחסימות.
ב-15 לדצמבר 2024 פרסמה מועצת יש"ע מסמך שכותרתו "שינוי אסטרטגי בתפיסת הביטחון ביהודה ושומרון". בסעיף 2 של המסמך, שעליו חתמו רוב ראשי המועצות האזוריות והמקומיות בגדה המערבית, נכתב כך:
שינוי מדיניות הנסיעה החופשית בצירים באופן שיקשה על מעבר של מחבלים, ואמל״ח ברחבי יו״ש
ובכלל זאת סגירת המחסומים הביטחוניים.
פרוייקט זה מתמקד אמנם בהר חברון, אך קדם לו פרויקט אחר ממאי השנה ובו פרסמנו את מפת החסימות והמחסומים באזור מערב בית לחם. שם היחס בין גודל האוכלוסייה הישראלית לבין גודל האוכלוסייה הפלסטינית נוטה לטובת הראשונה, בשל האופן שבו ישראל הינדסה את גבולות האזור. הפעם לקחנו על עצמנו למפות שטח גדול הרבה יותר ובו אוכלוסייה פלסטינית גדולה מאד, שהיא גדולה בהרבה מזו הישראלית. מה שהופך את האתגר של הרשויות הישראליות באזור זה למורכב בהרבה. אך בשני המקרים, מערכת החסימות והמחסומים בנויה על פי אותו מודל ואותם עקרונות, בהם ישראל משתמשת בכל הגדה המערבית.
ראשי מועצות המתנחלים החתומים על המכתב, יכולים אפוא להירגע: אין בגדה המערבית כולה אף מקום שבו מתקיימת "מדיניות נסיעה חופשית" לפלסטינים.
עיקר הממצאים
בסה"כ איתרנו 220 חסימות ומחסומים באזור אותו סקרנו, על פי החלוקה הבאה:
-
149 חסימות מאולתרות שעשויות מסלעים ועפר
-
52 מחסומים סגורים
-
7 מחסומים פתוחים
-
12 מחסומים מאוישים
מספר הערות לגבי הממצאים:
-
אחד ממאפייני תופעת החסימות המאולתרות הוא משחקי "החתול ועכבר" שבמהלכם הצבא סוגר דרכים והפלסטינים פורצים דרכים מאולתרות, לא פעם עקלקלות, שאף הן נסגרות בתורן וחוזר חלילה. לכן, חסימות מאולתרות לעיתים נפרצות. אנו מיפינו גם חסימות שמצאנו אותן פרוצות בידיעה שהן עשויות להיסגר שוב בכל רגע.
-
מחסומים מטבעם יכולים מפעם לפעם להיפתח ולהיסגר. ניסינו לתת בהם סימנים ולאפיין אותם על פי מצבם רוב הזמן. כך הדבר גם לגבי מחסומים מאוישים. אין הכוונה כי הם מאוישים תמיד, אלא לעיתים קרובות ולעיתים אף רוב הזמן.
-
בנוסף למחסומים וחסימות שמיפינו, לאורך עשרות קילומטרים של הכבישים העוקפים, נבנו מעקות, נחפרו תעלות, הוצבו תלוליות עפר, קוביות בטון וסלעים באופן שלא מאפשר גישה אל הכבישים העוקפים מצידי הדרך. האמצעים הללו אינם מסומנים על המפה, על אף שההשפעה שלהם על חופש התנועה הפלסטיני מרחיקת לכת.
תלוליות עפר שהוצבו לאורך כביש 317 מדרום לכפר הפלסטיני א-סמוע
השיטה
כמו כל דבר אחר של משטר האפרטהייד הישראלי בגדה המערבית, גם מערכת החסימות והמחסומים שמפעילה ישראל נבנתה, התפתחה והשתכללה לאורך שנים רבות.
שני העקרונות המנחים את המערכת הם עיקרון ההפרדה ועיקרון הגמישות:
-
עיקרון ההפרדה: נועד למנוע מפלסטינים לנוע בחופשיות על הכבישים הראשיים ובו זמנית לאפשר למתנחלים להמשיך לנוע על אותם כבישים בלא כל מגבלות.
-
עיקרון הגמישות: נועד לאפשר לצבא לפתוח ולסגור כבישים לתנועת פלסטינים בכל רגע נתון, בהתאם לשיקול דעתו ובמידה הולכת וגדלה גם לזה של המתנחלים.
חסימה מאולתרת שהצבא הציב מדרום לחברון
גבולות האזור אותו מיפינו
נפת חברון (محافظة الخليل) היא הגדולה והמאוכלסת ביותר מבין נפות הגדה המערבית. היא משתרעת על כ-996 קילומטר מרובע ומתגוררים בה כיום על פי הערכת הלמ"ס הפלסטיני כ-846 אלף תושבים פלסטינים. במרכז הנפה נמצאת העיר חברון שהיא העיר השניה בגודלה בגדה המערבית (אחרי ירושלים המזרחית). סביב חברון פזורים מספר כפרים גדולים בני עשרות אלפי תושבים כל אחד וסביבם כפרים קטנים יותר - חלקם כפרי בת של הכפרים הגדולים וחלקם כפרים עצמאיים.
לעומת זאת, זהו האזור הדליל ביותר במתנחלים ביחס לשאר אזורי גב ההר של הגדה המערבית שנמצאים מצפון להר חברון. האזור הכלול בפרוייקט המיפוי הנוכחי, חופף לחלק הדרום מערבי של המועצה האזורית גוש עציון בה נמצאת ההתנחלות המבודדת והאלימה כרמי צור, שנתחבה בכוונה בין הכפר בית אמר והעיירה חלחול. וכן כל שטחה של המועצה האזורית הר חברון. באזור זה ישנן 23 התנחלויות רשמיות (שתיים מהן, אביגיל ועשהאל בהליכי הכשרה בדיעבד), ועוד כמה עשרות מאחזים לא חוקיים.
ההתנחלות הגדולה ביותר באזור זה היא קריית ארבע שבה חיים כיום כ-7,600 מתנחלים. שאר התנחלויות באזור קטנות בהרבה ובכולן יחד מתגוררים כ-13 אלף מתנחלים. זאת אומרת שבסך הכל מתגוררים כיום באזור הר חברון כ-21 אלף מתנחלים, שהם כ-2.5% מכלל האוכלוסייה. נתון זה מסביר את הצורך לעשות שימוש אינטנסיבי באמצעים פיזיים שמטרתם לשלוט ולהגביל את תנועתה של שאר 97.5% מהאוכלוסייה.
רמזור ירוק
"אצלי זה כמו תקופה של נס, אנחנו כמו באיזשהו נס כזה. זה כמו כשעומדים ברמזור, אז מה שומעים? פיפ פיפ. ואז כשיש אור ירוק, אז טיק טיק טיק כזה…אמרתי לו בצלאל אני מבקשת קודם כל הר חברון, הוא קיבל את זה".
את הדברים הללו אמרה ביולי 2024 שרת "ההתיישבות והמשימות הלאומיות" אורית סטרוק, בעצמה תושבת ההתנחלות בחברון בפגישה אותה קיימה עם מתנחלים באחד ממאחזי ההתנחלות סוסיה. את ביטויים המעשי של דברי סטרוק ניתן לראות בעשרות מקומות בהר חברון בעיקר מאז ה-7 לאוקטובר: קילומטרים של דרכים פיראטיות חדשות שנפרצו, מאחזים וחוות חדשים, פינות ישיבה ומעיינות חדשים שלפתע מתגלים (רובם בריכות מלאכותיות) וכמובן גם מחסומים חדשים. המטרה ברורה: התפשטות לשטחים חדשים ותפיסתם על ידי מתנחלים, תוך ריקונם מפלסטינים.
אלימות מתנחלים
דווקא מכיוון שאוכלוסיית המתנחלים באזור הר חברון דלילה יחסית, אלימות המתנחלים באזור זה היא מהקשות בכל הגדה המערבית. חלק ניכר מאלימות המתנחלים באזור זה מופנית נגד קהילות הרועים הפלסטיניות במסאפר יטא – חלקו הדרום מזרחי של הר חברון, שבו נמצא גם שטח אש 918. אך גם ההתנחלויות הממוקמות באזורים אחרים של הר חברון, מייצרות סביבן אדווות הולכות וגדלות של אלימות לאומנית קשה.
שתי דוגמאות בולטות לשינוי המואץ שעובר אזור זה הן ההתנחלויות המבודדות והאלימות תלם ואדורה, הממוקמות לאורך כביש 35 במערב הר חברון. על אף ששתיהן הוקמו כהתנחלויות חילוניות, בשנים האחרונות נכנסו להתגורר בהן מתנחלים המשתייכים לזרמים קיצוניים ואלימים שבמהרה הפכו אלפי דונם סביבן לאזורים מוכי אלימות.
מחסום שהציב הצבא על כביש הגישה הדרומי לכפר הפלסטיני א-סמוע
מחסום ממערב להתנחלות אדורה
מספר קילומטרים מדרום לשתי ההתנחלויות הללו ממוקמת ההתנחלות המבודדת ביותר באזור הר חברון, נגוהות, שהיא ומאחזיה מקרינים אלימות קשה על אלפי דונם סביב. התנחלות זו שחיים בה כ-500 מתנחלים בין עשרות אלפי פלסטינים, בודדה לחלוטין מסביבתה (ראו להלן).
אלימות המתנחלים והצבא באזור הר חברון, הביאה לכך ש-11 קהילות רועים פלסטיניות גורשו ממקומות מגוריהם בשנה וחצי החולפות. הגדולה שבהן היא קהילת זנותא שמנתה למעלה מ-200 תושבים עד לגירושה והחרבתה באוקטובר 2023.
חורבות קהילת הרועים הפלסטינית עתיריה שתושביה גורשו בידי מתנחלים באוקטובר 2023
התפתחות מערכת הכבישים העוקפים באזור הר חברון
כמו כל מערכת קולוניאלית הבנויה על נקודות מבודדות החולשות על שטחים גדולים שבהם מתגוררת אוכלוסיה ילידית, שאלת דרכי הגישה העסיקה מאוד את אדריכלי מפעל ההתנחלויות הישראלי בגדה המערבית, מתוך הבנה שמדובר בסוגיה קריטית לעתידה.
מערכת הכבישים ההיסטורית בהר חברון התפתחה באופן טבעי כשהיא מחברת בין הישובים הפלסטינים המרכזיים ומשם מתפצלת לדרכים משניות. כאשר ישראל הקימה את ההתנחלויות באזור זה, החל מראשית שנות ה-70 עם הקמת קריית ארבע ובהמשך עם הקמת ההתנחלויות הקטנות יותר שהוקמו כעשור מאוחר יותר, תנועת המתנחלים והצבא התבססה על מערכת הכבישים הקיימת. רק לקראת סוף שנות ה-90 ישראל השלימה את סלילתה של מערכת כבישים טבעתית הבנויה מכביש 351 במזרח ומכביש 60 במערב. למערכת הטבעתית הזו שני תפקידים המשלימים זה את זה:
-
לחבר את ההתנחלויות בינן לבין עצמן.
-
לנתק את יטא וסמוע, שני הישובים הפלסטינים הגדולים מדרום לחברון, שבהם מתגוררים מאות אלפי תושבים, משאר הישובים הפלסטינים בהר חברון וכן מחלק ניכר מאדמותיהם
כפי שניתן לראות במפה, מטרתם של רוב המחסומים והחסימות באזור הר חברון היא לנתק את המרחב שכלוא בתוך טבעת הכבישים הזו מהמרחב סביבו.
בנוסף לכביש הטבעתי סביב חלקו הדרומי של הר חברון, ישנם מספר צירי אורך ורוחב שמחברים את האזור עם הקו הירוק. החשוב שבהם הוא כביש 35 שהוזכר קודם, המחבר את מרכז הר חברון עם הקו הירוק. כביש נוסף שראוי להזכיר הוא המקטע של כביש 60 שמחבר את מערכת הכבישים הטבעתית עם מחסום מיתר בדרום.
המקרה של כביש הגישה להתנחלות המבודדת והאלימה נגוהות אותה הזכרנו קודם, שונה במקצת משאר הכבישים המובילים להתנחלויות. זהו כביש היסטורי שמחבר את הכפר בית עוא עם הכפרים ממזרח לו. כביש זה חסום כיום באופן שהוא משמש רק את מתנחלי נגוהות על מנת לנסוע הן לכיוון מערב אל תוך ישראל והן לכיווון מזרח על מנת להגיע לשאר התנחלויות הר חברון.
מחסום על כביש 3265 ממזרח להתנחלות נגוהות
הזזת מחסומי הכניסה להתנחלויות
במספר מקרים הוקמו מחסומי כניסה למאחזים באופן שנועד גם לחסום את יכולתם של פלסטינים להשתמש בדרכים היסטוריות. מדובר במאחזים חוות טליה, מצפה יאיר, אביגיל חוות יהודה ואדורה מזרח. בכל המקרים הללו מחסומים חדשים הוצבו לאחר ה-7 לאוקטובר 2023 בנקודות שנועדו לשבש את יכולתם של פלסטינים להגיע לאזורים חקלאיים ולנקודות ישוב נידחות, שמחלקן פלסטינים גורשו בשנה וחצי האחרונות.
מחסום הכניסה למאחז מצפה יאיר ממזרח להתנחלות סוסיה
סיכום
אין דרך יפה לומר זאת וגם אין צורך לייפות את המציאות המכוערת שישראל יצרה ומתחזקת בגדה המערבית: חופש התנועה הפלסטיני מתנגש בשאלת ביטחונם האישי של המתנחלים. ככל שההתנגדות הפלסטינית למשטר הישראלי הולכת ומסלימה, היא גוררת צעדים דרקוניים יותר שמטרתם לצמצם את תנועת הפלסטינים במרחבים הולכים וגדלים. מי שמובילים את הדרישות להערמת עוד ועוד מגבלות על התנועה הפלסטינית הם המתנחלים עצמם, החשופים לסכנות שמציאות זו גוזרת גם עליהם.
בפרויקט זה מיפינו 220 מחסומים וחסימות שהוצבו על ידי הצבא ועל ידי המתנחלים בהר חברון. לאורך השנים ישראל השקיעה משאבים עצומים בשליטה והגבלת חופש התנועה של פלסטינים בגדה המערבית. האמצעי הפשוט והשכיח ביותר שבו ישראל עושה שימוש על מנת להגביל את התנועה הפלסטינית הוא הצבת מחסומים וחסימות. חשוב עם זאת לזכור שמחסומים וחסימות אינם האמצעי היחיד ואף לא המרכזי שבאמצעותו ישראל שולטת בתנועת פלסטינים. הכלי החשוב ביותר היה ונותר אלימות ישירה שמופנית נגד פלסטינים מצד הצבא והמתנחלים במטרה להרתיעם מלהכנס לשטחים הולכים וגדלים בגדה המערבית.