top of page
לוגו לבן.png

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

חיפוש

"שומרים על (ה)נצח" הכיבוש

בתל ארומה כבר הייתם/ן?

ובכן כנראה שרובכם/ן לא הייתם/ן שם ומעולם גם לא שמעתם/ן על המקום הזה. המתנחלים לעומת זאת סימנו את האתר שנמצא בין הכפרים הפלסטינים עקרבה וביתא, כאתר "הקדוש" החם הבא. עד כה זה עלה בחייו של פלסטיני אחד בן 15 ובפציעתם של 16 פלסטינים נוספים. "מחיר" לגמרי נסבל מבחינת המתנחלים.


לא מזמן פורסמה כתבה בעיתוןHaaretz הארץעל המקום ההולך וגדל של הארכיאולוגיה ככלי נוסף לנישול האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית. אחד מכוכבי הידיעה היה בחור נחמד בשם איתן מלט שעד לא מכבר נשא בתואר הנכבד: רכז הפעילות של קואליציית הארגוניםשומרים על הנצחש"חרטה על דגלה שמירה על המורשת". ומה עושים כאשר אין "מורשת"? מנפחים אחת. כמו במקרה של 'תל ארומה' המוזכר פעם אחת בהערת אגב בתנ"ך (ספר שופטים פרק ט' 41).


מה עוד יש שם שהפך את המקום ל"אתר מורשת כה חשוב"? חפירות שערכו ארכיאולוגים ישראלים שקבעו שאולי היה שם מבצר מהתקופה החשמונאית שארכה כ-80 שנה במאות ה1-2 לפני הספירה. אולי. על כל פנים ברשימת "מצבות ומקומות היסטוריים" ששלטונות המנדט ערכו בנובמבר 1944, המקום הזה אינו מוזכר. גם בארבעת כרכי ה"אינציקלופדיה החדשה לחפירות בארץ ישראל" שיצאה לאור בשנת 1992, העורכים לא מצאו לנכון להקדיש לאתר הזה ערך עצמאי. גם ברשימות של קמ"ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי, תל ארומה מצויין כאתר נטול משמעות היסטורית "יהודית" או "לאומית". אבל מה כל הארכיאולוגים האלו מבינים?!


מה שבטוח יש שם והרבה, זה פוליטיקה; פוליטיקה לאומנית, נשלנית, אלימה שבה "המורשת" האמיתית או המנופחת היא רק עוד כלי לנישול, להפקעה ולגירוש. זו הפוליטיקה שמעודדת השתלטות על אלפי דונם של תושבי כפרים פלסטינים ובניה של מאחזים לא חוקיים, שמתנחלי איתמר מצטיינים בה. פוליטיקה שבה אנשים כמו פקח העתיקות החובב מלט וחבריו, ממשיכים להיטפל לפלסטינים גם באתרים שנמצאים עמוק בתוך שטחי הרשות הפלסטינית, באמתלות שונות, שעה שהוא בעצמו גר במאחז לא חוקי.


אגב, אם כבר מדברים על המאחזים באזור בו מלט גר, אז יש מאחז נוסף שנמצא כקילומטר מהבית שלו, שנבנה בחלקו על אתר ארכיאולוגי. מדובר בשכן הלא ידידותי מר אברי רן, שהשתלט באלימות קיצונית, שהופנתה מדי פעם גם כלפי שכניו המתנחלים, על מאות רבות של דונם והקים עליהם חווה שבה הוא מגדל בין היתר גם "ביצי חופש" שהרשתות

שופרסלו-ניצת הדובדבןמסייעות לו לשווק.


אחרי שמלט יסיים לטפל בבנייה הלא חוקית של השכן אברי רן, הוא מוזמן לסור לביקור בכמה התנחלויות ומאחזים נוספים שבהם ישנה בנייה על אתרים ארכיאולוגיים: פסגות, כוכב יעקב, חרשה, רמת גלעד, בת עין ב', בהתנחלות בתל רומידה ובסוף בסוף גם בח'רבת סוסיא, האתר הארכיאולוגי שמתנחלי סוסיה קבלו מהמדינה מתנה, שבו מזה 20 שנה מתקיים לו מאחז בלי חוקי באין מפריע.



bottom of page