בשבוע שעבר קהילה בדואית בת כ-180 נפשות גורשה מעין אל סמיה, המקום בו התגוררה עשרות שנים. בכתבה שהתפרסמה באתר החדשות שיחה מקומית, נכתב כי כי התושבים החליטו לעזוב אחרי שבחמשת הימים האחרונים מתנחלים החלו לתקוף אותם גם בלילות, לחסום את דרכי הגישה לכפר ולזרוק אבנים על בתי המשפחות הישנות.
גם במושגים העכשוויים והאלימים מאוד של הגדה המערבית, מדובר באירוע חריג - אם כי לא תקדימי - שראוי לדבר עליו. מדובר בבני שבט הכעבנה שמוצאם באזור באר שבע, שגורשו על ידי ישראל לשטחי הגדה המערבית לאחר 1948. חלק מבני השבט התמקמו ברבות השנים, במרחב המדברי/חצי מדברי, במשולש שבין ירושלים רמאללה ויריחו. רוב מרחב זה הוכרז שבועות ספורים לאחר כיבוש הגדה המערבית ביוני 1967, כ"שטחי אש" (929 ו 906) כלומר כ"שטחים צבאיים סגורים".
במהלך שנות ה-70, ישראל פרצה את "כביש אלון" – כביש אורך שמתחיל באזור ח'אן אל אחמר מזרחית לירושלים, ומגיע עד לפאתי הכפר הפלסטיני ברדלה בצפון מזרח הגדה המערבית. לאורך כביש זה, נבנתה שרשרת התנחלויות שמטרת היתה לבסס את השליטה הישראלית במרחב שבין הערים והכפרים הפלסטינים במרכז הגדה ובין בקעת הירדן. אחת מההתנחלויות הללו, היא ההתנחלות כוכב השחר. ההתנחלות הוקמה בשנת 1976 כהיאחזות נח"ל ושנים ספורות לאחר מכן אוזרחה. בשל מספר סיבות שנפרט כאן בהמשך, ההתנחלות הזו הפכה למרכז טרור מתנחלים שהשפעתו מתפרשת להערכתנו, על שטח עצום שמשתרע על כ-65 אלף דונם. אין כיום בגדה המערבית אף התנחלות, קיצונית ואלימה ככל שתהה, שמייצאת כמות כזו של טרור ואלימות לשטח כה רחב.
יצוא הטרור והאלימות שכולל על פי החשד, גם ונדליזם המופנה נגד אתרי דת עממיים של הכפרים הפלסטינים באזור (https://bit.ly/3N0TMi9), נעשה בעיקר ע"י תושבי מאחזים, רובם מאחזי רועים, שהוקמו במהלך השנים האחרונות סביב ההתנחלות. תושבי המאחזים הללו שנתמכים כמובן ע"י התנחלות האם, אחראים לגירושן של שתי קהילות בדואיות נוספות השייכות לשבט הכעבנה: קהילה אחת הכוללת מספר משפחות, גורשה לאחר הקמת מאחז שהקים בשנת 2018 אדם בשם נריה בן פזי, עליו כתבנו כאן לפני כמעט שנה (https://bit.ly/3otu1Od). קהילה בדואית נוספת, גורשה מאזור ראס א-תין בקיץ האחרון, לאחר שבסמוך לה הוקם מאחז המכונה "החווה של מיכה". בסך הכל הוקמו 12 מאחזים שונים הקשורים להתנחלות הזו – כולם למעט שני מאחזים, במהלך 7-8 השנים האחרונות. המפורסם שבינהם הוא מצפה כרמים, שהוכשר לא מזמן על ידי בג"ץ על אף שנבנה על אדמות בבעלות פלסטינית פרטית, לאחר שרוב שופטי ההרכב שדן בעתירה לפינוי המאחז, השתכנע שהמתנחלים במקום פעלו "בתום לב" (https://bit.ly/3qajrfb).
מה שסייע להפוך את התנחלות כוכב השחר למעצמת טרור וגזל אדמות, הם מספר גורמים: הראשון הוא העובדה שבמקום מתגוררת אוכלוסיית מתנחלים אלימה במיוחד, הנהנית מאספקה סדירה של כוח אדם צעיר המגיע לישיבה תיכונית בשם "אהבת חיים" עליה כתבנו כאן לא מזמן (https://bit.ly/3OLEoHI). הגורם השני הוא העובדה שסביב ההתנחלות הזו התגוררו קהילות בדואים מבודדות. אוכלוסייה זו המתפרנסת בעיקר מרעיית צאן, פגיעה במיוחד לאלימות שתושבי ההתנחלות והמאחזים מייצרים במטרה למנוע ממנה מלהגיע לשטחי המרעה שהיא תלויה בהם למחייתה. (לדו"ח שלנו על מאחזי החוות בגדה המערבית - https://bit.ly/3MZwV37). התנאי השלישי והחשוב מכולם, הוא העובדה שמתנחלי כוכב השחר (כמו כל המתנחלים בגדה), נהנים ממימון ותמיכה מלאה של המדינה על שלל גופיה ומוסדותיה ובראשם המשטרה והצבא. כל זה מוביל למסקנה אחת: המתנחלים הם אלו שביצעו את עיקר העבודה, אך מאחורי הגירוש של תושבי קהילת עין אל סמיה, עומדת למעשה מדינת ישראל.
לכתבה על גירוש תושבי עין אל סמיה באתר 'שיחה מקומית' - https://bit.ly/42heley
