האקדח שהוצג במערכה הראשונה

ינון לוי נולד בירושלים לפני כ-32 שנה. עודה אל הד'אלין נולד בכפר הבדואי הקטן אם אל ח'יר בדרום הר חברון, לפני כ-31 שנה. ביום שלישי שעבר ינון לוי הרג את עודה אל הד'אלין. זה לא היה "אירוע נקודתי", אלא תוצאה של הרבה מאוד החלטות מערכתיות רעות.

ינון לוי הוא בעליה של חברה שמחזיקה ומתפעלת מספר כלים הנדסיים כבדים. עודה אל הד'אלין היה מורה לאנגלית בבית הספר בכפר הבדואי בו נולד וחי כל חייו. מצפייה בסרטונים שתיעדו את האירוע, ומעדויות האנשים שהיו במקום אפשר ללמוד מה קרה שם באותם רגעים. בפוסט הזה אנו רוצים לדבר על כמה מההחלטות שהובילו בסופו של דבר לאירוע שבו ינון לוי ירה והרג את עודה אל הד'אלין - רובן התקבלו זמן רב לפני ששניהם נולדו.

בתמונה: ינון לוי בזירה, שימוש בתמונה,:לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

בשנת 1980 ישראל הקימה היאחזות נח"ל בשם כרמל. ההיאחזות הוקמה על אדמות הכפר יטא, בדרום מזרח הגדה המערבית. בסמוך מאוד למקום שבו היא הוקמה, ישבו מספר משפחות בדואיות ממטה אל הד'אלין, אשר הגיעו לשם לאחר שגורשו על ידי ישראל מצפון הנגב במהלך ולאחר 1948. שנים ספורות לאחר הקמת היאחזות הנח"ל, היא אוזרחה והפכה להיות התנחלות כרמל, שכיום מתגוררים בה כ-650 מתנחלים. בשנת 1983 ישראל בזזה כ-2,200 דונם מאדמות יטא, באמצעות הכרזה עליהם כ"אדמות מדינה". השטחים הללו הועברו להתנחלות כרמל ומהווים כיום מה שנקרא "שטח השיפוט" שלה.

עם השנים ההתנחלות הלכה והתרחבה והפכה לקיצונית ואלימה יותר. בבחירות האחרונות למשל, 86% מהקולות בהתנחלות הלכו לבן גביר וסמוטריץ'. השאר התפזרו בין הליכוד, ש"ס ואיילת שקד (היתה פעם פוליטיקאית כזו). בקיצור, אתם כבר מבינים באיזה ז'אנר של מתנחלים עסקינן.

במקביל, גם הכפר הפלסטיני אם אל ח'יר גדל - זאת על אף מאמצי הצבא והמנהל האזרחי לחנוק את תושבי המקום, באמצעות העדר תכנון, העדר תשתיות בסיסיות, פשיטות אלימות והריסות חוזרות ונשנות. כך קרה ששתי הקהילות הללו חיות מזה עשרות שנים במרחק של עשרות מטרים זו מזו. אין מקום נוסף בגדה המערבית שפלסטינים ומתנחלים מתגוררים בסמיכות כה קרובה. ולכן גם אין מקום נוסף שמתנחלים כל כך משתוקקים לגרש את שכניהם הפלסטינים ממקום מושבם.

על אף הסמיכות הכמעט אינטימית בין שתי הקהילות הללו, הפערים ברמת ואיכות החיים בין שתי הקהילות, הם מעבר לתהומיים. ביקור במקום ולא משנה מאיזה צד של הגדר שמפרידה בין שתי הקהילות עומדים, הוא מסוג המראות אשר פוצעים את העין ואת הלב, ובתנאי שיש לב.

המציאות הזו היא תוצאה של מדיניות מכוונת שממנה נגזרו אין ספור החלטות מנהליות ותכנוניות שונות. אחת מהן היתה לבזוז את הקרקעות הצמודות לאם אל ח'יר באופן שיחנוק את הכפר ואת יכולת תושביו להתפרנס מחקלאות ורעייה. ומכיון שהקרקעות נבזזו והועברו למתנחלים, מותר להם לעשות מה שהם רוצים עם הקרקעות הללו. ובמקרה בא להם לבנות משהו 30 מטר מבתי הכפר. זכותם לא?

ומה עושים כשרוצים לבנות? לוקחים אנשים כמו ינון לוי שמתפרנסים מהשיטה הזו. ומה עושים אנשים כמו ינון לוי כשהם עובדים בסמוך לכפרים פלסטינים? הם לוקחים את הבולדוזר שלהם ונכנסים בכוונה גם אל תוך אדמות פרטיות שלא נבזזו באופן רשמי, על מנת להתגרות, להשפיל ולהרוס. וכאשר הרוחות מתלהטות מה עושים אנשים כמו לוי? מוציאים אקדח, מתחילים לירות ואז גם הורגים אדם שבמקרה היה 30 מטר משם שלא איים עליו בשום צורה.

ינון לוי הוא רק קבלן ביצוע, אומנם קבלן ביצוע אלים במיוחד, אבל כזה שתפקידו להוציא לפועל את המדיניות שכל ממשלות ישראל מאז 1967 קידמו באופן כזה או אחר. למדיניות הזו קוראים בכל מקום אחר בעולם אפרטהייד, אשר הולכת ומתחלפת במדיניות של טיהור אתני. זו הסיבה שעודה אל הד'אלין מת והמשטרה לא מאפשרת למשפחתו להביאו לקבורה, ואילו ינון לוי מחייך בבית משפט ויושב עכשיו בבית. ינון לוי יודע שהעונש שהוא יקבל אם בכלל, יהיה מצחיק. הוא יודע שמשטר האפרטהייד יבטיח שקבלני הביצוע שלו יוכלו להמשיך להשתולל ומדי פעם גם לירות ולהרוג פלסטינים.