בהר חברון מצפים לעוד ניסים

הגדה המערבית עוברת שינויים מואצים בשנתיים וחצי שחלפו מאז הקמת הממשלה העבריינית הנוכחית של נתניהו. עשרות קהילות מגורשות ממקומות מגוריהן ומאות אלפי דונם נסגרים בפועל לכניסת פלסטינים. אחד האזורים שבהם השינויים הללו ניכרים ביותר הוא הר חברון, ובעיקר דרום הר חברון, שם נמצאות שלוש קהילות פלסטיניות גדולות מאוד: יטא, סמוע וא-ד'הריה. 

סביב כל שלוש הקהילות הללו, היו עשרות קהילות רועים שחיו מחוץ למרכז הכפר, בשטחי המרעה ההיסטוריים שלהם, שחלקם אבדו בשל תוצאות מלחמת 48. החל משנות ה-80 של המאה הקודמת, הממשל הצבאי הישראלי החל להכריז על שטחים גדולים מאוד באזור הר חברון כ"אדמות מדינה". על חלק מהשטחים הללו הוקמה שרשרת התנחלויות שחוברה מאוחר יותר על ידי מערכת של כבישים עוקפים שנבנתה על ידי ישראל.

בשל הריחוק הגיאוגרפי ממרכזי התעסוקה בתוך מדינת ישראל, מספר ההתנחלויות ומספר המתנחלים באזור זה, נותר קטן יחסית. מדובר בכ-20 התנחלויות רשמיות, כולן למעט ההתנחלויות קריית ארבע וההתנחלות היהודית בתוך חברון עצמה, מאוגדות במסגרת המועצה האזורית פורעת החוק הר חברון, בה חיים כיום כ-12 אלף מתנחלים. אם מחשבים גם את מספר המתנחלים בקריית ארבע וחברון, מדובר על כ-20 אלף מתנחלים בסך הכל, לעומת קרוב ל-850 אלף פלסטינים החיים במחוז חברון הפלסטיני המשתרע על כמיליון דונם.

בשל הפיזור הרב של ההתנחלויות באזור הר חברון וריבוי שטחי המרעה הפתוחים, האזור הזה הפך להיות אטרקטיבי גם עבור סוג מסוים של מתנחלים, כמה מהם מהאלימים ביותר שמפעל ההתנחלויות הישראלי ייצר במהלך השנים. אחרים, סתם גנבי אדמות נכלוליים. 

בין מתנחלי האזור שהתארחו כאן אצלנו בעבר, בהזדמנויות שונות, בהן תיארנו את מעלליהם, אנשים כמו יהושפט תור, יששכר מן, דליה הר סיני, האחים בצלאל וידידיה טליה, בני משפחת מובשוביץ, שם טוב לוסקי, וינון לוי שעלה לאחרונה שוב לכותרות, "בזכות" זה שהוא ירה והרג את תודה אם אל ח'יר, עודה אל הד'אלין בשידור חי.

מאז שלהי שנות ה-90, הוקמו באזור זה עשרות מאחזים שמשימת תושביהם היא להשתלט על מאות אלפי דונם של שטחי מרעה וחקלאות. בשנתיים שחלפו מאז פרוץ המלחמה, התופעה הזו הולכת וצוברת תאוצה ובמקביל לה האלימות נגד קהילות רועים פלסטיניות מרקיעה שחקים.

ביום חמישי שעבר התבצע פוגרום נוסף בתושבי הכפר הקטן שהצבא הרס את רוב מבניו בפברואר האחרון, ח'אלת א-ד'בע. מתנחלים שהגיעו מהמאחזים שהוקמו במהלך ה 2-3 שנים האחרונות סביב הכפר, היכו והתעללו בתושבי הכפר במשך שעה ארוכה. הצבא והמשטרה הגיעו למקום אחרי שהמתנחלים החליטו שמספיק להם. איש מהתוקפים לא נעצר מאז. 

תושבי ח'אלת א-ד'בע עדיין נמצאים במקום, בניגוד לתושבי 12 קהילות ומקבצי רועים בהר חברון, שגורשו מבתיהם בשנים האחרונות, על ידי מתנחלים שפעלו באלימות בליווי ובחסות הצבא. "תקופה של נס" קראה לזה שרת "ההתיישבות"  אורית סטרוק, בביקור שערכה באחד המאחזים באזור, ביולי 2024. 

מסתבר שהמתנחלים במקום זקוקים לעוד כמה ניסים מהסוג שסטרוק אוהבת, כדי לגרש עוד עשרות קהילות נוספות. בינתיים הרשויות הישראליות, עושות כל שניתן על מנת להכין את השטח ל"ניסים" שאולי יבואו. בשבועות הקרובים נעלה כאן סדרת פוסטים ובהם נספר על מעט מהמתרחש באזור זה של הגדה המערבית.