לוגו לבן.png

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

חיפוש

קצת הקשר מאחורי הפיגוע באריאל

יום שלישי האחרון (15.11), היה עוד יום עצוב מאוד בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. שלושה ישראלים נרצחו על ידי פלסטיני באזור התעשייה של ההתנחלות אריאל. בהמשך התברר שהרוצח היה בחור בן 19 שהחזיק בהיתר עבודה שהונפק על ידי המנהל האזרחי, שאפשר לו לעבוד באזור התעשייה. הקטל הנפשע הזה, התרחש בתוך הקשר רחב, שאנו חושבים שחייבים לדבר עליו, לא גם, אלא במיוחד בימים שבהם הסכסוך הזה גובה את חייהם של אזרחים ישראלים או פלסטינים. שכן, כשם שהרצח התבצע על ידי בן-אדם, גם הסכסוך מנוהל על ידי בני-אדם שבחירותיהם הן שדנות את כולנו, ערבים וישראלים, להמשיך לחיות במציאות של אלימות מחזורית.

אחת מאותן בחירות, נעשתה במחצית השנייה של שנות ה-70. מדובר בהחלטה להקים את ההתנחלות אריאל על גבעה מבודדת, במרחק של כ-17 קילומטר מזרחית לקו הירוק. לשם הקמת ההתנחלות, הוצא ביולי 1979 צו תפיסה "זמני" ל"צרכי בטחון", שכלל שטח בן כ-4,300 דונם. מאוחר יותר הומר צו זה, בסדרת הכרזות על "אדמות מדינה", שבאמצעותן ישראל הפקיעה למעלה מ-11.5 אלף דונם משישה כפרים פלסטינים שונים. השטח שנבזז על ידי ישראל והועבר לרשותה של ההתנחלות אריאל, נמתח על פני למעלה מ-10 קילומטר ממערב למזרח והוא כולל בתוכו מספר לא מבוטל של מובלעות חקלאיות שנותרו באופן רשמי בבעלות חקלאים פלסטינים - אם כי במקרים רבים, נמנעה מבעלי הקרקעות באזור זה, היכולת המעשית לעשות באדמותיהם שימוש. ובמקרים אחרים, ההתנחלות פשוט השתלטה באלימות על אותן קרקעות.

בשלהי שנות ה-90, החלה ישראל להקים את אזור התעשייה בנקודה המרוחקת כ-3 קילומטרים ממערב לאריאל. נקודה זו נבחרה על מנת "למתוח" את גבול ההתנחלות מערבה. כלומר, להשתלט על מקסימום שטח. הנה פיסקה מתוך עמוד 49 של הדו"ח שפרסמנו בשיתוף עם ארגון בצלם במרץ 2021, שעוסקת באזור תעשייה זה:

"אזור התעשייה אריאל ("פארק תעשיות אריאל") הוקם ב-1996 והוא אחד משני העוגנים המבססים את התפתחותה הכלכלית של העיר. שטחו עומד כיום על כ-950 דונם. במקום ישנם כ-45 מפעלים, לעומת כעשרים שהיו בו בתחילת העשור. שבעה מפעלים נוספים מצויים בשלבי תכנון והקמה. עיריית אריאל מתכננת להרחיב את אזור התעשייה ב-1,350 דונם נוספים ולשווקו כעתודת הקרקע הגדולה ביותר לתעשייה באזור המרכז. בדומה לשאר אזורי התעשייה שהוקמו בגדה, אזור תעשייה זה נהנה ממעמד של אזור פיתוח א', הכולל מענק בשיעור 24% על מבנים וציוד, פטור ממס חברות בשנתיים הראשונות ומס חברות מופחת בחמש השנים הבאות." קישור לדו"ח בהערה הראשונה. הדו"ח - http://bit.ly/3tGMOEt

באזור תעשייה אריאל, כמו באזור התעשייה ברקן שממוקם מצידו הצפוני של כביש מספר 5 ("כביש חוצה שומרון"), עובדים אלפים בודדים של פלסטינים. רובם משתכרים שכר מינימום, בעוד הבעלות על המפעלים היא ברוב רובם (אם לא בכולם) של המקרים בידיים ישראליות או של חברות זרות. מבנה ההעסקה הזה, משקף כמובן את יחסי הכוחות שמכתיב משטר האפרטהייד שישראל מנהלת בגדה המערבית, שאזור התעשיה הזה, הוא עוד אחד מאדניו הכלכליים. בהקשר זה כדאי להזכיר, כי כבר בשלביו המוקדמים של מפעל ההתנחלות, ישראל טענה כי הוא יביא לשגשוג כלכלי גם בקרב הפלסטינים. מה שקרה בפועל, הוא שבמקביל לכך שישראל ריסקה חלקים גדולים של הכלכלה הפלסטינית, על מנת להפוך אותה לשבויה בידי הכלכלה הישראלית ולמנוע מפלסטינים מלהתחרות עם תעשיינים ישראלים, היא הקימה עשרות אזורי תעשייה (רובם קטנים יחסית) בתוך וסביב התנחלויות, בהם מועסקים בעיקר פלסטינים, במשכורות נמוכות מאוד ביחס לזה המקובל בשוק הישראלי, אף שהן גבוהות באופן משמעותי ביחס לשוק העבודה הפלסטיני כיום. ניצול כוח עבודה זול נטול מקורות פרנסה אחרים, קוראים לזה בשפה פשוטה.

במרץ 2017 פרסמנו כאן פוסט קצר, שסוקר את סוגיית "אזורי התעשייה" הישראליים בגדה המערבית ואת תוכניותיה של ישראל להקים 4 אזורי תעשייה חדשים על שטח של אלפי דונם שישראל הפקיעה מקהילות פלסטיניות שונות (http://bit.ly/3EiuaI8). סיפור אזורי התעשייה הישראלים בגדה, מספר על העתיד שישראל מייעדת לתושביה הפלסטינים של הגדה המערבית: מי ש"יתנהג יפה" יקבל היתר מיוחד לעבוד עבור המתנחלים. מי ש"יתנהג עוד יותר יפה" יקבל אולי אפילו היתר לעבוד בתוך ישראל. ומי ש"לא יתנהג יפה" או מי שבן משפחתו המורחבת הרג או רצח ישראלי, יאבד את ה"פרבילגיה" לעבוד אצל המתנחלים או בתוך ישראל, כמו כ-500 מבני משפחתו המורחבת של הרוצח במקרה זה. כי בסוף כל יום עבודה, תושבי הגדה הפלסטינים חוזרים לחיות תחת משטר עליונות יהודית, שמתוחזק על ידי דיקטטורה צבאית אלימה.