top of page
לוגו לבן.png

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

חיפוש

מתנחל מעפרה מעבד באדמות עטריה

חודשים ספורים לאחר פרסום פסק הדין בבג"ץ אלון מורה (אוקטובר 1979) - שהורה לממשלה לפנות את ההתנחלות הקיצונית, שהוקמה בחטף על קרקעות פרטיות של תושבי הכפר רוג'יב בנפת שכם - החליטה ועדת השרים לענייני התיישבות להקים "צוות לאיתור קרקעות עבור הרחבת ישובים באיו"ש". הצורך לאתר קרקעות לשם הרחבת ההתנחלויות, עלה מכיוון שבעקבות פסק הדין בבג"ץ אלון מורה, צומצמה מאוד יכולתה של המדינה לתפוס קרקעות באופן "זמני" ל"צרכי בטחון" כביכול, כפי שנעשה במקרה של למעלה מ-40 התנחלויות שהוקמו קודם לכן.

המטלה הראשונה שהוטלה על הצוות, הייתה לאתר קרקעות להרחבת שבע התנחלויות: קריית ארבע, אפרת, אריאל, קדומים, גבעון, בית חורון ועפרה. הדו"ח הראשון של הצוות שהוצג לוועדת השרים במאי 1980, סווג כ"סודי" וכל אחד מעותקיו מוספר, על מנת להשיג שליטה הדוקה יותר על תפוצתו. כבר בראשית הדו"ח, חברי הצוות המליצו ש"תכנון היישובים ופיתוחם חייב להתבסס על "אשכול" שכונות ללא רצף בינוי". הבעיה עימה הצוות התמודד, ושאותה ניסה לפתור באמצעות המלצה זו, היתה העדרן של "אדמות מדינה" שעליהן ניתן היה להשתלט ולהעבירן למתנחלים.

הדו"ח השני של "הצוות לאיתור קרקעות", שגם הוא סווג כמובן כ"סודי", פורסם ב-5 ליוני 1980. הוא כלל התייחסות פרטנית יותר ל"בעיית הקרקעות" סביב שבע ההתנחלויות הללו, תוך העלאת פתרונות מעשיים. הבעיה הרצינית ביותר עימה התמודד הצוות, הייתה בעיית הקרקעות של ההתנחלות עפרה. במאמר מוסגר נזכיר, כי תושבי ההתנחלות הזו, לא חיכו להמלצות הצוות. הם מצידם החלו כבר באותם ימים, להשתלט על אדמותיהם הפרטיות של תושבי הכפר הסמוך עין יברוד, על אף שהם היו רחוקים מלעשות שימוש ב-225 הדונם (שטח המחנה הירדני הנטוש שבתוכו ההתנחלות הוקמה), שהועברו להם שנים ספורות קודם לכן.

מכיוון שכל הקרקעות סביב ההתנחלות עפרה, היו בבעלות פלסטינית פרטית, הצוות נאלץ לחפש קרקעות ברדיוס של קילומטרים לא מעטים מההתנחלות. האיתור הראשון מתוך שלושה שהצוות המליץ להעביר להתנחלות המבודדת והאלימה, היה שטח בן כ-340 דונם סמוך לשדה התעופה עטרות: "השטח מורכב משתי חלקות המרוחקות זו מזו כקילומטר-הגדולה מביניהן (כ-220 דונם) נמצאת קרוב לקצה המערבי של המסלול ולכן חלות עליה מגבלות בניה והשטח ייועד לעיבוד חקלאי... מכיון שמדובר באדמות יהודים, יש להגיע עם הבעלים להסדר או לקבל החלטה עקרונית על צורת הטיפול בהן".

השטח המדובר, היה חלק משטח שיהודים רכשו לפני 1948 באזור הישוב עטרות, שנכבש וחרב במאי 1948. אדמות יהודים שנותרו בגדה המערבית אחרי המלחמה, נוהלו בתקופת השלטון הירדני על ידי האפוטרופוס על רכוש האויב. לאחר כיבוש הגדה המערבית, ישראל סירבה להחזיר את האדמות הללו, לבעלים המקוריים או ליורשיהם, שכן השלטון הצבאי הישראלי על פי החוק הבינ"ל אינו רשאי לשנות את מעמדם של נכסים שנוהלו על ידי המדינה הירדנית עד 1967. כך בין היתר, הוקמו ההתנחלות כפר עציון וההתנחלות בחברון, בלא שהנכסים הושבו ליורשי הבעלים המקוריים. לדוחות הצוות לאיתור קרקעות מארכיון המדינה - https://bit.ly/3H9O6yg

חזרה לעפרה: למעלה מ-40 שנה חלפו מאז נכתב הדו"ח הסודי של הצוות לאיתור קרקעות שבו הומלץ להעביר את הקרקעות הסמוכות לשדה תעופה עטרות, להתנחלות עפרה. בימים האחרונים הסתבר שהתוכנית הזו עדיין תקפה. בשבוע האחרון עובד במקום מתנחל בשם אסף שפירא, תושב ההתנחלות עפרה. ממסמכים שהוא הציג לעיתון 'הארץ', עולה שהוא מחזיק בהסכם עם ההתנחלות עפרה, שקיבלה את השטח מהחטיבה להתיישבות, שקיבלה את השטח מהמנהל האזרחי. שפירא מצידו, מתכוון להקים במקום חווה חקלאית על שטח בן כ-130 דונם. "אני זכיתי לחזור לקרקע אחרי 75 שנה... זאת קרקע שעמדה שוממה, שרק שופכים בה פסולת, וזכיתי לעצור את זה...העבודות הן לרווחת התושבים הפלסטינים אף יותר מהמתנחלים, כי אין מתנחלים באזור".

ואכן זה נכון שאין מתנחלים באזור. השטח שמתנחלי עפרה משתלטים עליו בימים אלו, נמצא בסמוך לכביש שמחבר בין העיר רמאללה ובין הכפרים קלנדיה, ראפאת, אל ג'יב וביר נבאללה דרום-מערבית לעיר. זה אזור חצי מובלעתי, שעד כה לא היו בו מתנחלים. כניסת המתנחלים למקום בתזמון הנוכחי אינה מקרית. התזמון הוא ביטוי אחד נוסף שמשקף את רוח הממשלה השישית של נתניהו: ממשלת אפרטהייד על מלא, שתמשיך לקדם במלוא המרץ את מפעל שיעבוד הגדה המערבית ותושביה לטובת מיעוט אלים של מתנחלים.

לידיעה בעיתון הארץ - http://bit.ly/3DeuGXG





Comentarios


bottom of page