בדצמבר 2015 עבר בכנסת "חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל". היה זה החוק הראשון שעבר ביוזמת ח"כ הצעיר באותה עת, סמוטריץ'. אך למרות שמו הארוך והמסורבל הוא נועד בעצם להבטיח דבר אחד והוא שהחטיבה להתיישבות תמשיך לנהל את בנק האדמות העצום שישראל הפקיעה עבור ההתנחלויות בגדה המערבית. אלא שכמו במקרה של "חוק ההסדרה" שסמוטריץ' היה מיוזמיו, כך גם במקרה זה הוא שכח לספר לציבור שיש לו עניין אישי בחוק זה. שכן אחד עשר שנים קודם לכן קיבלו סמוטריץ ואשתו באמצעות קומבינה מושחתת, משכנתא מהחטיבה להתיישבות, על מנת לרכוש בית שנבנה בניגוד לחוק על אדמה בבעלות פלסטינית פרטית שהחטיבה יחד עם מתנחלי קדומים השתלטו עליה. אבל הקומבינה הפרטית של משפחת סמוטריץ היא רק קצה קצהו של קרחון של תרבות ניהול עבריינית שפורחת בחטיבה להתיישבות ומאפשרת למתנחלים רבים להתפרנס יפה מהפרת החוק ברגל גסה. הסיפור חוזר על עצמו פעם אחר פעם: מליוני שקלים שהמדינה מעבירה כל שנה לחטיבה להתיישבות (100 אחוז מתקציב החטיבה מגיע מהמדינה), עוברים הלאה כהלוואות (שבמקרים רבים  כלל לא מוחזרות) בתנאים נוחים במיוחד, בין היתר גם למתנחלים שהפרת חוק אלימה ומתמשכת היא לחם חוקם.

​

החטיבה להתיישבות הוקמה בשנת 1968 על מנת להוציא לפועל את מפעל ההתנחלות שהחל להתבסס באותן שנים.  ברבות הימים הפכה החטיבה לקבלן הביצוע העיקרי של מדינת ישראל בכל הקשור לניהול הקרקעות שהופקעו מפלסטינים והועברו למתנחלים בעזרת טריקים שונים. בשנים האחרונות התברר פעם אחר פעם שהחטיבה לא מסתפקת רק בניהולם של אותם מאות אלפי הדונם שמדינת ישראל הפקיעה והעבירה לניהולה, אלא שהיא מתמחה גם ב"ניהול" שטחים שהיא יחד עם המתנחלים ובהסכמתו השקטה של הצבא, השתלטו עליהם, תוך ידיעה שמדובר בשטחים בבעלות פלסטינית פרטית. כך למשל קרה בעפרה, בעמונה, בגבעת האולפנה מצפון לבית אל, ובמאחזים מגרון, מעלה רחבעם ובמצפה כרמים ובלא ספק בעוד מקומות רבים אחרים שטרם התגלו.

 

תרבות ההפקר העבריינית השוררת בחטיבה להתיישבות אינה עניין חדש. כבר בשנת 2005 עו"ד טליה ששון כתבה בדו"ח המאחזים: "החטיבה להתיישבות הקימה מאחזים בלתי מורשים תוך התעלמות מהצורך בתכנון תוכנית בת תוקף וזאת שלא באקראי אלא כשיטת עבודה." בהמשך הדו"ח ששון המליצה: "לבטל את כל הקצאות הקרקע שבידי החטיבה להתיישבות וטרם הוקצו על ידה לאחרים ולהחזירן לממונה במידה שיש כאלה עדיין; לבטל את כל הקצאות הקרקע שהוקצו לחטיבה להתיישבות והיא הקצתה אותן לאחרים בניגוד להרשאה; לבטל את כל ההקצאות שהחטיבה הקצתה לאחרים וטרם נעשה בהן שימוש, ולהחזיר את הקרקע לממונה; לבטל את כל ההקצאות עליהן הוקמו מאחזים בלתי מורשים ולהחזיר את הקרקע לממונה; להפסיק את פעולות החטיבה להקמת ישובים אלא אם החטיבה תוסמך אד הוק על ידי הממשלה לתפקד כגוף מיישב לצורך הקמת יישוב או הרחבה של יישוב קונקרטי ..."

 

עשור חלף וההשתוללות של החטיבה להתיישבות נמשכה. בסיכום דיון שהתקיים במשרד המשפטים (ביום 10.5.2015) שעסק במעורבותה של החטיבה להתיישבות בהעברת זכויות במקרקעין בגדה המערבית, כתבה המשנה ליועמ"ש דינה זילבר: "ישנם מקרים בהם הועברו זכויות במקרקעין מהחטיבה להתיישבות לגורמים שלישיים, על אף שלא היה ניתן מלכתחילה כלל להעביר זכויות באותם המקרקעין ממגוון סיבות...."

 

זילבר כמובן צדקה, אבל מה שהיא לא ידעה, הוא שהחטיבה להתיישבות העבירה למתנחלים לא רק מקרקעין שלא ניתן היה להעבירם, אלא גם כספים שכמו במקרה של סמוטריץ, הועברו למתנחלים רבים לשם קידום השתלטויות על שטחים פרטיים נרחבים ובנייה בלתי חוקית בקנה מידה נרחב ביותר. הרשימה ארוכה והיא כוללת הלוואות לשם רכישת בתים, טרקטורים, רכבים, ציוד למוסך, הכשרות קרקע לנטיעת כרמי ענבים וזיתים ומטעי תמרים, עדרי צאן ובקר וציוד ללולי הטלה, למחלבות, ליקבים ולבתי בד. כלומר לכל מה שאותם אנשים וגופים שפועלים מזה שנים תוך הפרת חוק עקבית ועיקשת זקוקים, על מנת להמשיך ולעשות את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב: להשתלט, לעשוק, לגרש, לאיים ולנשל קהילות פלסטיניות שלמות מאדמותיהם ונכסיהם ולאחר מכן להקים עסקים משגשגים על אדמות השלל שנותרו בידיהם. כמו במקרה של השתלטויות על האדמות בהם מעורבת החטיבה להתיישבות, כך גם במקרה של ההלוואות שהחטיבה מעניקה מדובר בדפוס פעולה שחזר על עצמו בעשרות מקרים אותם בדקנו ולאורך שנים ארוכות. דפוס זה מצביע על תרבות של עבריינות אידיאולוגית עיקשת, הממומנת על ידי גוף החולש על תקציבים ציבוריים בני מאות מליוני ש"ח מדי שנה ונכסים קרקעיים בשווי שהוא מעבר לכל דמיון.