לוגו לבן.png

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

חיפוש

מוסדות חינוך כסיפור כיסוי - רק בשטחים הכבושים


עיתונאי אמריקאי שמכיר את המציאות בגדה המערבית היטב, אמר לנו פעם את המשפט הבא: עבור מתנחל להיות מורה/מחנך זו בחירה טבעית כמו עבור תושב מדינת איווה (במערב התיכון של ארה"ב) לעסוק בגידול תירס. נתוני הלמ"ס שהתפרסמו לפני כחודש מלמדים שהוא צדק: קרוב לרבע מהמתנחלים עובדים בתחום החינוך – כמעט פי שתיים מהממוצע הכלל ארצי שעומד על 12.9%.

מעבר למאות בתי הספר שיש בהתנחלויות, מוסדות חינוך מסוגים שונים, היו תמיד סיפור כיסוי מצויין להקמת, עיבוי והכשרת מאחזים. מי הרי לא תומך בהשקעה בחינוך? ובודאי שרק רשעים גמורים יתנגדו להקמת מוסדות המיועדים לנוער בסיכון. נכון?

כך קמו ועובו מאחזים כמו: שדה בר, אלוני שילה, חורש ירון, חרשה, מבואות יריחו, מצפה דני (שאליו הועברה לאחרונה מכינה קדם צבאית לבנות), מחנה גדי בג'יפתליכ שעליו השתלטו מתנחלים מאזור איתמר והקימו במקום מכינה