עיתונאי אמריקאי שמכיר את המציאות בגדה המערבית היטב, אמר לנו פעם את המשפט הבא: עבור מתנחל להיות מורה/מחנך זו בחירה טבעית כמו עבור תושב מדינת איווה (במערב התיכון של ארה"ב) לעסוק בגידול תירס. נתוני הלמ"ס שהתפרסמו לפני כחודש מלמדים שהוא צדק: קרוב לרבע מהמתנחלים עובדים בתחום החינוך – כמעט פי שתיים מהממוצע הכלל ארצי שעומד על 12.9%.

מעבר למאות בתי הספר שיש בהתנחלויות, מוסדות חינוך מסוגים שונים, היו תמיד סיפור כיסוי מצויין להקמת, עיבוי והכשרת מאחזים. מי הרי לא תומך בהשקעה בחינוך? ובודאי שרק רשעים גמורים יתנגדו להקמת מוסדות המיועדים לנוער בסיכון. נכון?

כך קמו ועובו מאחזים כמו: שדה בר, אלוני שילה, חורש ירון, חרשה, מבואות יריחו, מצפה דני (שאליו הועברה לאחרונה מכינה קדם צבאית לבנות), מחנה גדי בג'יפתליכ שעליו השתלטו מתנחלים מאזור איתמר והקימו במקום מכינה קדם צבאית, ומאחז הרועה העברי שהוקם לפני מספר שנים לא רחוק מהכפר הבדואי ח'אן אל אחמר בתקציב משרד החינוך. המוסדות הללו שמאחוריהם עומדות עמותות שונות, מספקים "הצדקה" לקיומם של המאחזים, אבל לא פחות חשוב מכך הם גם מספקים תעסוקה ופרנסה לחלק ניכר מהתושבים במקום. למותר לציין שכמעט כל הכספים מגיעים כך או אחרת מאוצר המדינה.

לפני כחצי שנה קם סמוך להתנחלות מצפה יריחו מאחז-חווה חדש, על ידי אדם בשם יחזקאל פרידמן. ומה הפך את פרידמן לכשיר להקים ולנהל מוסד חינוכי לנוער שנשר ממוסדות לימוד אחרים? אולי העובדה שהוא בעצמו התגורר במשך מספר שנים באחד המאחזים המופרעים של ההתנחלות איתמר. התנחלות שמושכת אליה לא מעט נערים שנשרו ממסגרות לימוד שונות.

כך תוארה תחילת הקריירה החינוכית של פרידמן באתר החרדי חדשות בחדרי חרדים: "לאחר שנישאו הם עברו להתגורר באיתמר שבשומרון. שם, בצורה טבעית, החל פרידמן להתחבר לנוער המקומי וביתו הפך לביתם. "אם היו מבקשים עזרה, עבודה, תמיד הייתי משתדל לעזור, כחבר", הוא מוסיף. "בשבתות הם היו באים אחרי סעודת שבת ויושבים אצלי. לפעמים הייתי הולך לזולה שלהם ומעשן איתם נרגילה".

זולות ונרגילות במקום תואר בחינוך או בעבודה סוציאלית. ברוכים הבאים למוסד החינוכי של יחזקאל פרידמן.

מסתבר שיחזקאל פרידמן הוא לא היחיד באזור שיש לו יומרות חינוכיות. גם נעמה עתידיה השכנה שלו מ"חוות עומר", מאחז שנמצא כמה קילומטרים מצפון מזרח שתושביו מקיאים אלימות על אלפי דונם סביבם, הקימה בשנת 2014 עמותה בשם "רגבי קדם" שמטרתה היא: הקמה והפעלה של בית ספר חקלאי... וטיפוח תודעה ושייכות למשימה לאומית התיישבותית חקלאית". בואו נתרגם לכם את המילים היפות הללו למציאות בשטח: הנערים בחווה של עתידיה הם כוח עבודה זמין וזול שניתן בקלות לאלפו לגרש פלסטינים ובאמצעותו להגן על ההשתלטויות הקיימות ולהשתלט על שטחים נוספים.

בין אנשי החינוך הדגולים שהצטרפו כחברים בעמותה של עתידיה, היו חיים משולמי, איתמר כהן ורן סגל, כולם תושבי מאחזי איתמר שתושביהם מעורבים בהשתלטויות על קרקעות ובבנייה לא חוקית בהיקפים אסטרונומיים. חבר נוסף שהצטרף לעמותה בשנת 2017, הוא בחור בשם צוריאל לילינטל שהקים לפני מספר שנים מאחז/חווה בצפון בקעת הירדן, הנושא את השם היפה 'שירת העשבים'. זה נראה כמו עניין של זמן עד שגם הוא יהפוך למייסדו ומנהלו של מוסד חינוכי מפואר, שיהיה מן הסתם גם כן בית ספר חקלאי, אבל בינתיים לילינטל עסוק בעיקר בגירוש רועים פלסטינים, בנייה לא חוקית והשתלטויות על אדמות. ככה נראה כנראה "מקווה ישראל" סניף הגדה המערבית.

בשנת 2016 הקים חבר הוועד חיים משולמי יחד עם יצחק סקאלי, עוד דמות מוכרת בעולם המאחזים האולטרה אלימים של אזור שכם, עמותה בשם "קרן ישע עמי", שמתמחה ב"מתן תמיכה והלוואות לנצרכים בדגש על תחום החקלאות והבנייה". לאור העובדה שרוב חברי העמותה הם במקרה בדיוק אותם אנשים שחברים בעמותה של עתידיה, אין צורך בדמיון רב כדי לתאר היכן מתגוררים אותם "נצרכים" שיקבלו סיוע "בתחום החלקאות והבנייה".

נכון לשנת 2018 העמותות של עתידיה ושל משולמי וסקלי עדיין לא קבלו כסף מהמדינה, אבל יש להניח שמתישהו ימצא הצינור התקציבי, כפי שקרה בעשרות מקרים אחרים.

לנתוני הלמ"ס: http://bit.ly/2NnQlBZ לכתבה על התמיכה של משרד החינוך במאחז ה"רועה העברי": http://bit.ly/2NhFbP6 לפוסט שלנו על 'מחנה גדי': http://bit.ly/34hiS3g