תזכורת: לפני כחודש קבע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים ארנון דראל שמתנחלי המאחז לא יפונו מכיוון שהרשויות וביניהן גם החטיבה להתיישבות שהעבירה להם את הקרקעות, פעלה ב"תום לב". את טענת תום הלב כבר פרקנו לגורמים בפוסט שפרסמנו לא מכבר (http://bit.ly/2DxLvAs), אבל המסמכים שאנחנו חושפים עתה מלמדים שההתנהלות הלא ישרה של החטיבה להתיישבות והמתנחלים, עלתה הילוך בחודשים שלאחר הגשת העתירה. ב16.2.2011, זמן קצר לאחר הגשת העתירה לפינוי המאחז, הוציא השופט בדימוס אליקים רובינשטיין צו ארעי שאסר על המשך הבנייה בחלקות של העותרים (http://bit.ly/2NbzZhH). הצו הארעי הוצא לאחר שהונחה בפני השופט רובינשטיין תשתית עובדתית ממוסמכת ומוצקה שמדובר בבנייה לא חוקית על קרקעות בבעלות פרטית. אך מסתבר שכל זה לא מנע מהחטיבה להתיישבות ומהמתנחלים במקום, חודשים ארוכים לאחר הגשת העתירה ולאחר הוצאת הצו הארעי, לחתום על חוזי "בר רשות", שבהם החטיבה להתיישבות הציגה עצמה כבעלת הזכויות בקרקעות שכזכור מעולם לא הועברו אליה בשל היותן פרטיות. אגב, טריק דומה עשתה החטיבה להתיישבות גם עם מאות ממתנחלי עפרה שקנו מאמנה בתים שנבנו על אדמות תושבי הכפר עין יברוד. בעקבות זאת נתפתחה בהוראת היועמ"ש לממשלה דאז מני מזוז, חקירה שבהמשך נקברה על סמך הטענה המצחיקה של "חוסר ראיות" (http://bit.ly/2MZJcWh). ובחזרה למצפה כרמים: באופן לא מפתיע לאחר חתימת חוזים אלו שנחתמו עם רוב מתנחלי המאחז במהלך מאי-יולי 2011, הם קבלו מהבנקים משכנתאות שבאמצעותן הם קנו שבועות או חודשים לאחר מכן, את הבתים מאמנה. אז ככה נראה "תום הלב" במצפה כרמים: החטיבה להתיישבות - המתנחלים - אמנה והבנקים פעלו יחד באופן קר ומחושב במהלך החודשים הראשונים לאחר הגשת העתירה, שעה שלא יכל היה להיות להם כל ספק שהבנייה במקום נעשית באופן לא חוקי על אדמות בבעלות פרטית, על מנת להציב בפני בג"צ עובדות מוגמרות ולמנוע את פינויים. מעניין רק מה יחשבו שופטי בית המשפט העליון שיצטרכו לדון בקרוב בערעור על פס"ד השערורייתי של השופט דראל. לקריאת הידיעה בעיתון הארץ>> http://bit.ly/2QXKPXI לצפייה במספר דוגמאות של חוזי בר רשות שהחטיבה חתמה עם מתנחלים במקום הקליקו כאן>> http://bit.ly/2OQyLpV